°, ש"נ, – שה"פ מן הִצִּיק, יצק:  שענין הכל התכה והצקה (השרשים לריב"ג, יצק).  ענין הצקה והרקה (רד''ק, שרש נתך). לשון הצקה שאינו נופל אלא על היוצא מהכלי (שם, ריק).