1 [עקר משמ' השרש א. קבל היא זו של מלת היחס קֳבָל- ערב' קַבְלַ قبل בהוראת לפני, כנגד, ומכאן לא רק שמושים כגון הִקְבִּיל פני פלוני כמו קִדֵּם פניו, בא לקראתו, לפניו, אלא גם קִבֵּל מפלוני, במשמ' העקרית, הוציא מיד פלוני קדימה, כדֻגמת מַחָ'רֻ במשמ' קִבֵּל באשור' מן מַחַ'ר, לפני, fördern, (הביא קדימה) וגם fordern (דרש, תבע), בגרמ' מן vorder, לפני, וכדו'. ואפשר היה לבאר כך אף ב. קָבַל במשמ' כנגד (כגון: בא כנגדו), אלא שכנראה עקר משמ' השמוש הזה היא לשון צעקה (עי' ב. קָבַל, הערה). ובאשור' בא אף קַבְלֻ במשמ' מלחמה וקְרָב, אך נראה שהצורה העברית קְרָב היא הקדומה יותר, וכן בא באשור' קַבְלֻ אף במשמ' קֶרֶב ולב והוא קַלְב قلب בערב'. ועי' א. קרב, ב. קרב, הערות. ובשמושים קרובים אל המצוי בעבר' נמצא השרש א. קבל גם בארמ', ערב' וכוש'.]