הֲרָרִי

°, ת"ז, —  א) של הר: חזרת וחזרת גלים החסא הגנית והחסא ההררית (פי' המשנ' להרמב"ם, כלא' א ב). והמדבריים (הפירות) יותר חזקים מהגניים וההרריים יותר חזקים מהמדבריים (קאנון ב א ו). יש מהם (מהצמחים) גניי ויש מהם מדברי ויש מהם פרדסי ויש הרריי ויש ימיי ויש אגמיי (רשב"צ דוראן, מג"א ח"י ב). —  ב) יושב ההר, ובהרחבה אדם מתבודד, מתרחק מן חברת בני אדם, Einsiedler; anachoréte; anchorite: במקור נדפס באנגלית "anchorit". והמחסיר (מהחברות עם בני אדם) הוא הררי1 והקנין הרריות הנשאר אשר הוא נח לחבריו יקרא ריע והאמצעות ריעות (ספ' המדות לארסט' ב ו). מי שהוא הררי וקדוש השכונים באהלים למה להם עושר ונכסים אחר שרוצה בקדושה וחיי ההתבודדות (אורים ותומים, ירמ' יז ג).  —  ואמר המליץ: יירא הררי בשדה יגורו כל הולכי על דרך כי מחסה אין למו (לישרים תהלה ג).



1 עפ"י פרוש המפרשים להמלה הררי בשדה, –  עי' הערה לערך הָרָר.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים