° , -חִיִּי, ת"ז, לנק' הַשְׁגָּחִית, — של הַשְׁגָּחָה, מטבע ההשגחה: שכל מה שיראוהו מהפעולות היוצאות ויתרונות קצת האנשים על קצתן ייחסוהו לפועל השגחי ויתלוהו לפועל השגחי (ידע' בדרשי, באור תהל' מג). כדי שיכירו וידעו בני אדם גם בני איש שהוא עניין השגחיי לא בטבע ולא במקרה (ר"י אברבנאל, ש"ב כא). אל תתמה על החפץ האלהי ההשגחיי כי הטובות והרעות האלה החצוניות נמשכות מן המערכה ועולם כמנהגו נוהג (נפוצות יהודה מא). שהוא בחמלתו ההשגחית יועיל אל השלם המושגח בתועלות כלן (ידע' בדרשי, באור תהל' א). כי התחדש ההצלחה ההשגחיית נמשך לפי עמידת האיש בשלמותו (שם לא). והנה היה סבת הריגתו (של אֵלה) מלבד הגזרה ההשגחיית לפי שזמרי ראה אלה שותה שכור מושלך ארצה ולכן בזהו בלבו וראה שלא היה נאה לאדנות והרגו (ר"י אברבנאל, מ"א יו ט). אם המלך אדיר בגבורה וכל הנמצאות גבורי כח עושי דברו בהנהגה טבעית והשגחיית לא יסורו מן המצוה ימין ושמאל (קול יהודה, כוזרי א כ). וכל הסיבות בין אלהיות והשגחיות בין מערכיות בחיריות יפעלו לטובתם ולזכותם (דרך ישרה, שער התחינות).