*, ש"נ, – שה"פ מן הִשְׁקָה: בן לוי שקבל עליו כל עבודת כהונה וכו' השקאת סוטה ועריפת העגלה וטהרת מצורע (תוספתא דמאי ב ז). כאשר תעזור החרישה וההשקאה את הזרע בגידולו (פתי' תקון מדות הנפש לרשב"ג). ונהג בעליו (של הפרדס) שישקהו בכל יום פעם אחת ותהיה  ההשקאה ההיא ממוצעת וכו' וצוה לבנו שישקה הגן ולא תאר לו אופני  ההשקאה ולא זמנה וכמותה ושיעורה (ידע' בדרשי, פרדס א).