הִשָּׁעֲנוּת

°, ש"נ, – שה"פ מן הִשָּׁעֵן:  תנועה כבדה על ההשענות שמסיר האבר ממקומו כמי שיהפך רגלו (קאנון א ב ב י).  רק היה זה לצורך ההשענות באחרית המלה למען תמצא מנוח לכף רגלה (קול יהודה, כוזרי ב פ).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים