הַתָּזָה

*, ש"נ,  – שה"פ מן הִתִּיז, א) הַתָּזַת הראש בחרב וכדומה:  מה עגלה ערופה בהתזת הראש אף כל שופכי דמים בהתזת הראש מכי' משפט', מס' דנזיק' ד.  מה עריפה שנאמר להלן התזת הראש אף כאן התזת הראש ירוש' סנה' ז כד:.  – ב) °הַתָּזַת צרורות, הפעולה להתיז הצרורות, שינתזו מתחת הרגל וכדומה:  בעטה בארץ ברשות הניזק והתיזה צרורות מחמת הבעיטה והזיקו שם חייב לשלם רביע נזק שזה שינוי הוא בהתזת הצרורות רמב"ם, נזקי ממון ב ו.  (אין אנו גוזרים) התזת קנה שמא יעלה דרך האילן רש"י ע"ז מב:.  אם נתז שבר מן הכלי שנשבר ע"י התזה על כלי אחר ושברו לבוש, נזקי ממון שצ ה.  – ג) °הַתָּזַת האות, הברתו בענין שישָמע קולו המיוחד היטב:  וכן הדרבן והוא כצורת אזלה שיהיה בראש התיבה אינו לא שר ולא משרת אלא לרמוז שיוציא אותו האות בהתזה הור' הקורא, שער הטעמ'.  ואם היה בין המארכה והטפחה שני מלכים וכו' תצא נעימת המארכה מיושבת בלא התזה שם.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים