°, ש"נ, – שה"פ מן הִתְפִּיס,  – א)  בעניני שבועות ונדרים: האומר איסר ככר זה עלי חייב קרבן אם אכלו שהאיסר לשון התפסת שבועה הוא (רש"י שבוע' ב.). וזהו מתפיס בשבועה שהוא פטור כלומר זו היא עיקר התפסת שבועה שהוא פטור עליה (הרדב"ז, רמב"ם שבוע' ב ח).  – ב)  כמו הַשָּׂגָה, במשמ' קריאת תגר על: ואפילו הגהות אלו אם הייתי חושב או חושד שהיה אפשר לשום אדם להתפיסני עליהם באומרו מי הביאך עד הלום ומי שמך לאיש מגיה ההגהות בינינו לא הייתי מוציאם מתחת ידי וכו' אבל כיון שהגהות אלו אינן מלבי כמו שאמרתי לעיל באופן שאיני מוצא שום מקום התפסה בהן שמתי פני להוציאן ולהדפיסן (הקד' אות אמת, תקונ' במדר').