1, ש"ז, — נקע קטן של מים עומדים בין ההרים, Lache; mare; pool: על כן יאמר בספר מלחמת יי' את וָהֵב2 בסופה ואת הנחלים ארנון ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב ומשם בארה הוא הבאר אשר אמר יי' למשה אסף את העם ואתנה להם מים במד' כא יד-יו.
1 משקל גָּדֵר, ועי' בהערה לקמן.
2 כך ברוב הספרים את והב בשתי מלים, ופרשו חכמי התלמוד המלה והב בדרך דרש מלשון אהבה, ות"א ורש"י פרשוה במשמ' יהב, ושאר המפרשים, ריב"ג וראב"ע, וכמו"כ רוב החדשים אמרו שהוא שם מקום, ומקצת החדשים הגיהו הגהות מתחלפות עפ"י נוסח' התרגומים: זהב, להב, וכיוצא בהן. ואולם לפי ההקבלה עם חצי השני של הפסוק רגלים להשערה כי גם והב הוא שם למקוה מים או נחל וכדומה. ובאמת בערב' נגזר מן שרש והב وھب שֵׁם מוּהַבַה موھبة לנקע קטן של מים, ובפרט למים עומדים בנקיעים בין הרים, ובאלף במקום ה אִלוַאבַה الوابة, נקרה בסלעים יעמדו בה מים. אך בספר ירושלמי אתוהב מלה אחת, וכן העיד רד"ק שמצא בכ"י מלה אחת, ואפשר שהוא התפעל מדב"ע מן פעל וָהַב, אך קשה לברר הכונה האמתית של פעל זה.