1, ש"ז, מ"ר וָוִים, – א) כעין אגמון, בד עץ או ברזל, פחות או יותר ארוך וראשו כפוף ומשמש לתלות בו דברים וכיוצא בזה, Hacken; crochet; hook: עשה (משארית הכסף) וָוִים2 לעמודים וצפה ראשיהם שמות לח כח. וָוֵי העמדים וחשקיהם כסף שם כז י. ארבעה עמודי שטים מצפים זהב וָוֵיֶהם זהב שם כו לב. כל עמודי החצר סביב מחשקים כסף וָוֵיהֶם כסף שם כז יז. – ועי' *משלית. – ב) *ואו, וכמו"כ *ויו, שֵׁם להאות ו3, ו Name des Buchst ; ו nom de; ו name of the : ושעיר ויו מוסיף על ענין ראשון ירוש' שבוע' א לג.. אלו כתובין חסרין וי"ו וקוראין בוי"ו וכו' אלו כתובין וי"ו וקוראין יוד מס' סופרים ז א=ד. שהיו אומרים וא"ו דגחון חציין של אותיות ס"ת קדוש' ל.. אל"ף יו"ד וי"ו נקוד למ"ד אינו נקוד מד"ר בראש' מח. נקוד על ואו של ובקומה שם נא. עפרן כתיב חסר וא"ו שם נח. – ראה אביי (בהשטר) וו שהיה לו מקום הלכ' פסוק' ממונות. – ואמר המליץ: וחסר וָו מסוה, וְהַוָּו במסוה, כְּוָו מקוה מטוה, ואף וָו צוארים דונש על מנחם, לדורש החכמ'. ולו בַּוָּיו יקרא, בפתרונו מרה, ואסר מֻתרה, והתיר נאסרים שם. ואם לבך מלאך על פגם אח, לכה אל וָו אשר שת חח לחוח ר"ש שרביט הזהב, מריבה. – ומ"ר: כתב לאלפים עיינים וכו' לווים יודים וליודים ווין לזיינין נונים ולנונים זיינים ספרי ואתחנן לו. כתב זה לא נשתנה כל עיקר שנאמר ווי העמודים מה עמודים לא נשתנו אף ווים לא נשתנו סנה' כב.. שלא יכתוב אלפין עיינין וכו' ווין יודין יודין ווין שבת קג:. ומתקין השטרות להתבונן בשטר בואוי"ן וזייני"ן שלו שלא יהו דחוקין בין התיבות רמב"ם, מלוה ולוה כז יב. – °וָו וַיְזָתָא, ר"ל האות ו שבשם ויזתא, אחד מעשרת בני המן, וישתמשו בדבור זה לדמיון לדבר ארוך, מפני שעפ"י המסורה כתוב שם זה במגלת אסתר בוָו יותר ארוכה משאר האותיות: נתלו ילידי איש שעיר, עמם גויית הצעיר, על עץ בעת שהושתה, ארוך כמו ואו ויזתא ראב"ע, פזמ' לפור', קומה אלהים. ואתענה לחֻרבן בית אלהי ועיר קדשי ועל הָגלת כבודי, ביום ארוך כמו ויו ויזתא בחמו נהפך חורב לשדי עמנ', מחב' ט.
1 לא נתבאר מקורה של מלה זו, ואין בלשונ' האחיות אחות לה, ועי' הערה שלקמן.
2 ת"א הניח את המלה כצורתה. השבעים תרגמו במלה שמשמעתה טבעת, והירוני' במלה כפתור העמוד, רסע"ג: זראפין, והוא כעין טבעת. רש"י פרש אונקליות, והביא ראיה לפרושו זה מצורת האות וו: שהרי כמין ווין הם עשוים שמות כו לא, ובאמת, אם שמה של האות ו נקבע ע"ש הכלי שנקרא וו, רגלים לדבר כי הכלי ההוא שקראו לו וו היה באמת בד בראש כפוף, שהרי צורת אות זו בכתב עברי העתיק היא קצת דומה לזה רק שיש לה בראשה עוד קו נטוי פוסק את הראש, או כעין חצי טבעת בראש הבד. עכ"פ כבר נקבע המנהג להשתמש בשם זה במשמ' שם לכלי הנזכר.
3 עי' בהערה הקודמת, והסכימו רוב החכמים כי נקראה אות וו כך על שם צורתה.