*1, ש"ז, מ"ר וְרָדִים, – א) שושנה במקור נדפס "ששונה" אדֻמה, פרח ידוע עפי"ר אדֹם הגון, טוב הריח, יגדל על שיח קוצי, Rose: הוורד והכפר והקטף והלוטם יש להם שביעית (שבי' ז ו). וורד חדש שכבשו בשמן ישן ילקט את הוורד (שם ז). החושש במתניו לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן ולא שמן ורד בני מלכים סכין שמן ורד על מכותיהן שכן דרכם לסוך בחול (שבת יד ד). הקנים והחבין והוורד2 והאטדין מין אילן ואינם כלאים בכרם (תוספתא כלא' ג יה). וורד של שביעית שכבשו בשמן של ששית (ירוש' שבי' ו לז ג). למלך שהיה לו פרדס וכו' וראה בו שושנה אחת של ורד נטלה והריח בו ושבת נפשו עליה (מד"ר ויקר' כג). לא פסק מעל שלחנו של שלמה לא וורד וכו' (מד"ז, קהל' 90). – ואמר הפיטן: כורד הנתון בתוך גנת חמד מראה כהן (מוסף יוה"כ, כאהל הנמתח). בו וֶרֶד והדס ושושנים (פזמ' לחתן, תימנ', משוש). – ואמר המשורר: כל מגדנות גני בו מעשות פרי לא יפסקו, ורד ושושנה חברו והתערבו בל נתקו (ר"י הלוי, איך מעינות עיני). – ומ"ר וְרָדִים: מעשה בגנת ורדים שהיתה בירושלם והיו תאנים נמכרות משלש ומארבע באיסר (מעשרות ב ה). –ואמר הפיטן: השב ידידך למטתך, וללון בצלך, ולטייל בסגת גן וְרָדַיִךְ (קינ' לת"ב, ציון צפירת). ולערוגה אשר תוך הר בשמים, תגלה מפרחיה ורדים (שירי ר"מ דרעי הקראי א כב). – * בְּתוּלַת הַוֶּרֶד, ורד סתום, שלא נתפתחו עדין עליו: המוציא ריח רע כל שהו שמן טוב כל שהו ארגמן כלשהו ובתולת הוורד3 אחת (שבת צ.). – ובהשאלה, *צמר או צ"ג אדֹם כגוַן הורד: בטווה ורד4 כנגד פניה (כתוב' עב:). פתילת הוורד5 (ערוך, בשם הגאונים). שהיתה טווה בשוק וורד וכיוצא בו כנגד פדחתה או על לחייה כדרך שעושות העובדי כוכבים הפרוצות (רמב"ם אישות כד יב). – *כתֹנת הורד, הקרום הפנימי של הריאה6. –°ימי ורד, ימי הנעורים: חושו תנו כל הון ואם יקר בבת כרם ועוד תהיו לסובאים מונים, ושתו ימי וֶרֶד עלי הודו ואל תשעו לתוכחות וריבי מונים (רמב"ע, תרשיש ג). ימים ספורים הם ימי וֶרֶד לזאת אותם עלי יין היו נא מונים (שם). – ב) °אחת מאוּנוֹת הריאה לצד ימין והיא קטנה ואדֻמה: נתחלפו האונות ונמצאו שלש מן שמאל ושתים מן הימין בלא ורד7 או שהיה הורד עם השלש בצד שמאל (רמב"ם שחיט' ח ג). ובמדינות אלו נהגו להטריף בין שנמצאו ורדות או אם חסרה או אם שינתה מקומה וכו' אם נמצאו בה (בריאה) ב' ורדות ויש להן שורש אחד כעובי אצבע וכו' אם יש לו תאר ורד בשרש שלא כעובי אצבע (מהרי"ו וא"ז בהגה' רמ"א, שו"ע יו"ד לה ב). – ג) °כנוי לנץ הרמון: וקפריסין הן נץ שעל ראשן שלאבינות כנץ של רמון הנקרא ורד (תשו' הגא', הרכבי שעח).
1 כך נקוד במשנ' כ"י פרמה, וכן בפזמ' שהובאו לקמן. בארמ' ורדא: ינקותא כלילא דוורדא (שבת קנב.), הילדות היא עטרת ורד. ורדא חיורא (גיט' סח:). בערב' וַרד رٙوز, ואעפי"כ הסכמת החכמים היא כי אין זו מלה שמית (Löw, Pfln. § 88), וביונ' ορδóν.
2 כך בתוספתא שבש"ס, ובתוספתא צוק"מ: והזורד.
3 כך פרש הערוך, ור"ח גרס פתילת במקום בתולת ופרש באופן אחר, ועי' הערה לקמן, ורש"י פרש עלה אחד, אך לא מסתבר כי למה דוקא כאן קרא עלה בשם זה.
4 כך פרש רה"ג וז"ל: ושש' ורד כנגד פניה הכין שמעתא בטווה וורד כנגד פניה ופירושו צמר אדום הצבוע בלכה ובכיוצא בו כי הגון האדום קורין אותו ורד בלשון ארמי צמר אדום קורין אותו ורדא וזו האשה אם טווה וורד בשוק שהוא צמר אדום כדי להראות פניה כנגדו שנופל זהרירו על פניה הרי זה עזות מצח ופריצות (תשו' הגא', הרכבי רנג).
5 גרסת ר"ח במקום בתולת הורד שנזכר למעלה.
6 בארמ': כיתונא דורדא דמנחא ביה ריאה (חול' מו.).
7 בגמ' חול' מז: כל הני חיוי ברייתא הכי אית להו וקרו לה טבחי עינוניתא דוורדא. ואמר הרמב"ם: וחמש אונות יש לריאה כשיתלה אותה אדם בידו ופני ריאה כנגד פניו שלש מן הימין ושתים מן השמאל ובצד ימין ממנה כמו אזן קטנה ואינה בצד האונות ויש לה כמו כיס בפני עצמה והיא בתוך הכיס ואוזן זו קטנה היא הנקרא ורדא מפני שהיא דומה לורד במקור - ולרד ואינה מן המנין (רמב"ם שחיט' ח א).