פ"י, רַד, רוֹדֵד, ― רָדַד עמים לפניו או תחתיו, דרך עליהם ועשאם כשטוחים תתחת רגליו: כה אמר יי' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו לְרַד לפניו גוים1 ומתני מלכים אפתח לפתח לפניו דלתים ושערים לא יסגרו (ישע' מה א). חסדי ומצודתי משגבי ומפלטי לי מגני ובו חסיתי הָרוֹדֵד עמי תחתי (תהל' קמד ב). ― ואמר הפיטן: בעון בצענו צור לצר יחרש בולע ומדיק ורַד ורופס החורש (שלמה הבבלי, אמרנו נגזרנו, סליח' ד עשי"ת). ― ואמר המשורר: ורפש אף רדד מקור מים קרים (דונש, לדורש החכמות, אלוני, פב). וליהודה בן דוד יהודון הוי שדוד כטיט הבוחן רדוד קראו הנוצרים (את מי חרפת, תשו' תלמידי דונש, 8). תלעג (נפשו) לכל יגון ותחת פעמי רגלה שאוני הזמן רודדת (רמב"ע, דמעה בעיני, ברודי, נב).

― הִפע', יָרֶד, ―  הֵרַד על (תבנית) הכרובים, רִקַּע, עשה צפוי מרֻדד עליהם, beschlagen; garnir; to overlay: ושתי דלתות עצי שמן וקלע עליהם מקלעות כרובים ותמרת ופטורי צצים וצפה זהב וַיָּרֶד על הכרובים ועל התמרות את הזהב (מ"א לב).

― פִע', *רִדֵּד, ― רִדֵּד את האדמה, את הנחלים, את טסי המשכן וכדו', רקע ושטח אותם,  flachschlagen; aplatir; to flatten: מי שזכה במחתה על גבי המזבח ורדדן בשולי המחתה (תמיד ו ב). התחיל מרדד ויוצא לא היה המקטיר מקטיר (שם שם ג). אף המכה בקורנס על הסדן בשעת גמר מלאכה חייב שכך מרדדין טסין לעבודת המשכן (רשב"ג, תוספת' שבת יא ב). תוחב בשפוד ומכה בקרדום ומרדד אדמה תחתיה (ר' יהודה, שם מו"ק א ד). ― ובסהמ"א: (המכה בקורנס על הסדן בשעת גמר מלאכה) לרשב"ג מלאכה גמורה היא ולא דמי לנוטל מגל לקצור ולא ולנוטל קורנס לרדד ולא רידד (ר"ח, שבת קג:). חרש שעושה גדולות מכה אותן ומרדדן (ערוך ערך חשל). הסדן פי' חתיכת ברזל גדולה שמרדדין עליה ברזל וכל כלי מתכות (שם ערך סדן). בכל חוט וחוט היו מרדדין את הזהב כמין טסין דקין (רש"י, שמות כח ה). קורנס של זהבים אע"פ דקפיד עליה קצת שצריך שיהא חלק לרדד טסין (הוא, שבת קכג.). מחשלין ומרדדין נחשת ועושין ממנו יורות ומסריח הוא (הוא, כתוב' עז.). וזה שבידו המחתה צובר את הגחלים על גבי המזבח הפנימי ומרדדן בשולי המחתה ומשתחוה ויוצא (רמב"ם, תמידין ומוספין ג ז). כזית מן המת שחתכו לחלקים רדדו ודבקו מטמא באהל ובמשא (הוא, טומאת מת ד ה). מותח חוטי נחשת וברזל לעשות מחטים ואם שלא נשמע בבית קול הפטיש שמא רדד (ר"י אבוהב, מנוה"מ, הקדמה לנר א'). ― ואמר הפיטן: ירדד זוכה בשולי מחתה לגחלי האש ושחה ואתה (מאיר ברבי יצחק, תפלה תקח, סליח' ער"ה). ― °ורדד את רקיק הקמח במערוך: וכן המערוך טמא, פי' עץ ארכו כאמה ומרדדין בו הרקיקין (ערוך ערך מערוך). (שאלה) אם מותר לזרוק קמח על העיסה בשעה שמרדדין אותה לעשות מצה דקה מן הדקה (שמש צדקה, מורפורגו א, יו:). שכשנותנין עליו הקמח בשעה שמרדדין אותו הקמח נשאר למעלה בפני הרקיק וכו' (שם שם, יז.).2

― פֻע', בינ' מְרֻדָּד, ― שרדדו ושטחו אותו, שטוח, רקוע, אהל מרֻדד וכדו', flach; plat; flat: אהל וכו' מקצתו מרודד על הארובה שבין הבית לעליה, ר' יוסי אומר מציל, ר"ש אומר אינו מציל עד שיהא נטוי כנטית האהל (אהל' ז ב). בעי ר' ירמיה מתלקט מהו, בעי רב אשי כזית מרודד מהו (חול' מו.). כדאמר רב פפא במרודד הבא נמי במרודד (שם קכד.-:). ― ומים מרֻדדים, מים שטוחים, לא עמוקים, seicht; plat; shallow: מקוה שמימיו מרודדין כובש אפילו חבילי עצים אפילו חבילת קנים כדי שיתפחו המים ויורד וטובל (מקו' ז ז). ― ובסהמ"א: אסא וכו' פי' הדס רענן וי"א מרודד ורחב (ערוך ערך אסא). (כסף) מרקע, מרודד (רש"י, ירמ' י ט). רדידי, עדיי המרודד והמרוקע עלי (הוא, שה"ש ה ז). ואם אין חרש ביניהן  והיה הסיד מרודד3 על ראשיהן מכאן ומכאן ה"ז ציון וטמא (רמב"ם, טומאת מת ח יא). נוכל לעשות ג"כ את הערכה הזאת בלוח זכוכית (גלאזטאפעל) המרודד משני עבריו עד השולים בבדולח והוא (עלעקטראפאר) מין קערה של עץ מרודדת עם נייר זהב (יאוועל, למודי המדע, קטו.). ― ואמר הפיטן: היתה משוקדדת מצודידת ומרודידת ושמונה עשר טפחים ממודדת (ינאי, אור מראה, קרוב' במד', זולאי, קפח).

― הִתפ', °הִתְרַדֵּד4, ― השתטח: ואומרין לזה המקטיר הזהר שלא תתחיל מלפניך שלא תכוה ומתחיל ומשליך הקטורת על האש בנחת כמי שמרקד סולת עד שתתרדד על כל האש (רמב"ם, תמידין ומוספין ג ח). ― והתרדד החוט, נמתח: (בטווה ורד כנגד פניה) טווה בכפה על ירכה וחוט מתרדד5 כנגד פניה של מטה (רש"י, כתוב' עב:).