*, פ"י, — א) נתן יותר: מוותרין בגפנים ומשמטין בקנים מקום שנהגו לוותר ולשמט קודם לחג מוותרין ומשמטין קודם לחג לאחר החג מוותרין ומשמטין לאחר החג (ירוש' שבי' ב לג ד). — וכמו הותיר: אין מלאך המות אומר הואיל וזה מלך נוותר לו עוד יום אחד או שני ימים אין לפניו באותו היום משוא פנים (מד"ר דבר' ט). — ב) בהשאלה, מחל על דבר שלו, אינו תובע אותו, verzichten; renoncer; to renounce: התנו (השותפים) ביניהן על מנת לוותר בחזקת שותפין הן (ירוש' נדר' ו לט). יתומה שהשיאה אמה או אחיה וכתבו לה מאה וחמשים זוז וכו' גדלה וויתרה (שם כתוב' ד כט:). בכור שנטל חלק כפשוט ויתר מאי ויתר וכו' ויתר באותה שדה וכו' ויתר בכל הנכסים כולן (ב"ב קכו.). כאשר עשיתי עם המתים שנטפלתם בתכריכיהן ועמדי שויתרו לה כתובותיהן (מד"ר רות א ח).  — ג) במוסריות, וִתֵּר על דברי פלוני, דחה אותם, מאֵן בהם: הכובש את נבואתו והמוותר על דברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתו בידי שמים (סנה' יא ה). — ובמשמ' אינו דורש הדבר ומחל על זה, nachsichtig sein; être indulgent; be indulgent:  מצאנו שויתר הקב"ה לישראל על ע"ז וכו' ועל מאסם בתורה לא ויתר (ירוש' חגי' א עו ג). שהיה (איוב) מוותר על קללתו (שם סוט' ה כ ד). ואעפ"י שאין נפרעין ממנו מיד אל יחשוב שהקב"ה יוותר לו על עונו (מד"ר במד' יד). אל תהי צדיק הרבה שלא יהא אדם מוותר על התורה (שם כא). — ואמר הפיטן: לא וִתַּרְתָּ לשפיכת דם חסידיך, פקֻדת שלום הבטחת ליודעי סודך (יוצר יוה"כ, לא אמר) פנה אל תפלת הערער, ולו העתר צחן וַתֵּר, כתם כבס כבנתר, קוח תפקח בני תמותה הותר (סליח' יום ז, אפס). קרע שטרינו וחובותינו ותּר, רחם תזכור פנים בהסתר (שם, ד עשי"ת, אמנם).

— נִתפ', *נִתְוַתֵּר: נתותרו מעיו (של בלשצר) כל אותו הלילה (מד"ר שה"ש, מצאוני).