וִתֵּק

° פ"י, — וִתֵּק את פלוני, האדירו ושגבו, הכריז עליו שהוא וָתִיק: ומשתית אבן מקום חרמון טל, וִתֵּק להשתות שתותי טל (ר"א קליר, תפי' טל, אאגרה). הוגי הגה המולה, וַתְּקוּהוּ בהלל ומלה (הוא, יוצר א ר"ה). הצָו ומכין למו ציד אבם, הַוִּתַּק הרים וגבעות והצמיח תנובם (יוצר יוה"כ, האמן). אדון בזו השעה וַתֵּק תק מנרתך כאור תוציא דיננו (סליח' ג' עי"ת. ישמיענו). ועדתו שכרך הרבה מאד, וִתַּקְתּוֹ רוב עשר וכבוד (שם, איתן). הסכת צית ציר התבונן, החל דבריך אם לגונן, וִתַּקְתּוֹ דרכיך חנון שנן, ובה במדה אותנו חנן (שם יום [?] אם עונינו). וַתְּקוּ כל גוים מלכות שמים, בכל יום פעמים (אביגדור, רשות לברכו, אל דרכיו). העת יושבת בגנים קול קלוס לְוַתְּקָה, ועודים חברים מקשיבים מחשים דממה דקה (שבת שובה, האזינו אבירים).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים