זִגֵּג

°, פ"י, — עשה זכוכית: כי הנה כזכוכית ביד הַמְזַגֵּג, ברצותו חוגג וברצות ממוגג, כן אנחנו בידך מעביר זדון ושוגג מער' ליל יוה"כ, כי הנה כחומר— ואמר המשורר:  ומי אתה אדוני, אני זגזגאל בנדבה ענני, האם הַמְּזַגֵּג לארבות שמים, לא כי הסופר לבני מרום אני יל"ג, בירח בלילה א.

— פֻע, °זֻגַּג, מזוגג— נתכסה כזכוכית: וישחק שני זוזים כסף מזוגג בריח העפרת קאנון, מזכר' הרפוא'.

— נִתפ', נִתְזַגֵּג: זוז זהב מוצק בכור וכו' עד שיתזגג הזהב וישחק קאנון, מזכ' הרפואה.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים