ש"ז, מ"ר זֵדִים, – גבה לב ורע וקשה וחצוף, übermütig; outrequidant; proud: זֵד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון משלי כא כד. – ואמר בן סירא: תן לטוב ומנע מרע הקיר מך ואל תתן לזד ב"ס גני' יב ז. – ומ"ר: ופקדתי על תבל רעה ועל רשעים עונם והשבתי גאון זֵדִים וגאות עריצים אשפיל ישע' יג יא.  וכל האנשים הַזֵּדִים אמרים אל ירמיהו שקר אתה מדבר ירמ' מג ב.  הנה היום בא בער כתנור והיו כל זֵדִים וכל עשה רשעה קש ולהט אתם היום הבא מלא' ג יט.  אלהים זֵדִים קמו עלי ועדת עריצים בקשו נפשי תהל' פו יד.  גערת זֵדִים ארורים השגים ממצותיך שם קיט כא.  זֵדִים הליצֻני עד מאד מתורתך לא נטיתי שם נא.  כרו לי זֵדִים שיחות שם פה.  ערב עבדך לטוב אל יעשקֻני זֵדִים שם קכב. למינים ולמלשינים אל תהי תקוה וכל הזדים כרגע יאבדו וכו' שובר אויבים ומכניע זדים תפי' י"ח, למינים. – ואמר המקונן: מבפנים ומבחוץ להצמית אמוני, כי בני זֵדִים צללו צפוני קינ' לת"ב, איכה תפארתי.