1, כמו זֹאת: לא זה הדרך ולא זֹה העיר (מ"ב ו יט). זֹה2 הלשכה אשר פניה דרך הדרום (יחזק' מ מה). לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה־זֹה2 עשה (קהל' ב ב). גם זֹה2 ראיתי אני כי מיד האלהים היא (שם כד). וגם זֹה2 רעה חולה (שם ה יה). זֹה2 מתת אלהים היא (שם יח). כל זֹה2 נסיתי בחכמה (שם ז כג). גם זֹה2 ראיתי חכמה תחת השמש (שם ט יג). — כָּזֹה וְכָזֶה: ויאמר אלהם כָּזֹה וְכָזֶה עשה לי מיכה (שופט' יח ד). אל ירע בעיניך את הדבר הזה כי כָזֹה3 וְכָזֶה תאכל החרב (ש"ב יא כה). הנה אשת ירבעם באה לדרש דבר מעמך אל בנה כי חלה הוא כָּזֹה3 וְכָזֶה תדבר אליה (מ"א יד ה).
1 כבר החליטו רוב המדקדקים החדשים שאינה זו צורה מקוצרת מן זאת בהפלת התו, כמו שסברו החדשים קודם, ולפי דעת ברוקלמן (Brock. Crr. I, 321) זו היא הצורה העקרית של מלת הרמז ד'א ונהפך הפתח הארוך לחולם כמנהג, והשתמשו בה העברים לנקבה ולא נשאר ממנה אלא מעט מפני הצורה המארכה באות ת זאת שלקחה מקומה.
2 נמסר זו קרי, ובקצת ספרים זאת, זה.
3 נמסר כזו קרי.