1, — א) ש"נ, דבר שכבר זכר המדבר, שאין צרך או אינו רוצה להזכירו, או הדבר שיפרשהו מיד, dieses; ceci; this, עם פעל נקבה לפניה או לאחריה:  למה יי' אלהי ישראל היתה-זֹאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד שופט' כא ג.  ולא תהיה זֹאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדני ולשפך דם חנם ש"א כה לא.  כי ביי' נשבעתי כי (אם) אינך יוצא אם ילין איש אתך הלילה ורעה לך זֹאת מכל הרעה אשר באה עליך מנעריך עד עתה ש"ב יט ח.  ויאמר יי' לשלמה יען אשר היתה-זֹאת עמך ולא שמרת בריתי וחקתי אשר צויתי עליך קרע אקרע את הממלכה מעליך מ"א יא יא.  גם זֹאת  (כל מה שנאמר שם) מעם יי' צבאות יצאה הפלא עצה הגדיל תושיה ישע' כח כט.  מידי היתה-זֹאת לכם למעצבה תשכבון שם נ יא.  הגידו זֹאת בבית יעקב והשמיעוה ביהודה לאמר ירמ' ה כ.  ההיתה זֹאת בימיכם ואם בימי אבתיכם עליה לבניכם ספרו יוא' א ב-ג.  נחם יי' על זֹאת לא תהיה אמר יי' עמוס ז ג.  הנה זֹאת חקרנוה כן היא איוב ה כז.  ותהי זֹאת תנחומתיכם שם כא ב.  תכתב זֹאת לדור אחרון תהל' קב יט.  והיה כל הראה (את הנתחים של הפלגש בגבעה) ואמר לא נהיתה ולא נראתה כָּזֹאת למיום עלות בני ישראל מארץ מצרים שופט' יט ל.  ויאמרו אוי לנו כי לא היתה כָּזֹאת (שיבוא ארון האלהים אל תוך המחנה) אתמול שלשום ש"א ד ז.  כי עברו איי כתיים וראו קדר שלחו והתבוננו מאד וראו הן היתה כָּזֹאת ההימיר גוי אלהים ירמ' ב י-יא. — ובלי פעל:  ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי זֹאת עשו וחיו בראש' מב יח.  ויאמר (יוסף) חלילה לי מעשות זֹאת שם מד יז, ר"ל הדבר אשר אמר לו יהודה.  כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וְזֹאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם שם מט כח.  זֹאת עשו קחו לכם מחתות במד' יו ו.  הליי' תגמלו זֹאת דבר' לב ו.  לו חכמו ישכילו זֹאת יבינו לאחריתם איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה שם כט-ל.  זֹאת נעשה להם והחיה אותם יהוש' ט כ.  מדאגה מדבר עשינו את זֹאת לאמר מחר יאמרו בניכם לבנינו לאמר מה לכם וליי' אלהי ישראל שם כב כד.  ויען אבישי בן צרויה ויאמר התחת זֹאת  (שבקש שמעי מחילה) לא יומת שמעי ש"ב יט כב.  ויאמר דוד חלילה לי יי' מעשתי זֹאת (לשתות המים שהביאו לי) הדם האנשים ההלכים בנפשתם שם כג יז.  כי מירושלם תצא שארית ופליטה מהר ציון קנאת יי' תעשה-זֹאת מ"ב יט לא.  מי בקש זֹאת מידכם רמס חצרי ישע' א יב.  מי יעץ זֹאת על צר המעטירה שם כג ח.  מי בכם יאזין זֹאת יקשב וישמע לאחור מי נתן למשוסה יעקב וישראל לבזזים שם מב כג-כד.  זכרו זֹאת והתאֹששו השיבו פושעים על לב שם מו ח.  ועתה שמעי זֹאת עדינה היושבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוד לא אשב אלמנה ולא אדע שכול ותבאנה לך שתי אלה רגע ביום אחד שכול ואלמן שם מז ח-ט.  כי מי נח זֹאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ שם נד ט.  שמו שמים על זֹאת ושערו חרבו מאד נאם יי' כי שתים רעות עשה עמי ירמ' ב יב-יג.  על זֹאת חגרו שקים ספדו והילילו כי לא שב חרון אף יי' ממנו שם ד ח.  שמעו נא זֹאת עם סכל ואין לב וכו' האותי לא תיראו שם ה כא-כב.  וישבו בה יהודה וכל עריו יחדו וכו' על זֹאת הקיצתי ואראה ושנתי ערבה לי שם לא כד-כו.  שמעו זֹאת הכהנים והקשיבו בית ישראל וכו' כי פח הייתם למצפה הוש' ה א.  קראו זֹאת בגוים קדשו מלחמה יוא' ד ט.  עקב כי זֹאת אעשה לך הכון לקראת אלהיך ישראל עמוס ד יב.  העל זֹאת (על כל המעשים הרעים שהזכיר למעלה) לא תרגז הארץ ואבל כל יושב בה שם ח ח.  זֹאת להם תחת גאונם צפנ' ב י.  ידעתי כי זֹאת עמך איוב י יג, ר"ל כי כל וסתך ומנהגך.  מי לא ידע בכל אלה כי יד יי' עשתה זֹאת שם יב ט.  הֲזֹאת ידעת מני עד שם כ ד.  הן זֹאת (כל מה שדברת קודם) לא צדקת אענך שם לג יב.  הֲזֹאת חשבת למשפט שם לה ב.  ואם בינה שמעה-זֹאת האזינה לקול מלי שם לד יו.  ויחי איוב אחרי זֹאת (אחרי כל מה שקרה לו) מאה וארבעים שנה שם מב יו.  יי' אלהי אם עשיתי זֹאת (מה שנאמר קודם) אם יש עול בכפי תהל' ז ד.  הלא אלהים יחקר זֹאת כי הוא יודע תעלמות לב שם מד כב.  מה נאמר אלהינו אחרי זֹאת עזר' ט י.  גם זֹאת זכרה לי אלהי נחמ' יג כב.  חלילה לי מאלהי מעשות זֹאת דהי"א יא יט.  ותקטן זֹאת בעיניך אלהים שם יז יז.  למה יבקש זֹאת אדני שם כא ג.  כל האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זאת שומעין לו ב"ב מט:. — ואחרי מלת שאלה מה:  ויאמר אלהים לאשה מה-זֹאת עשית בראש' ג יג, ר"ל המעשה שעשתה לאכֹל מעץ הדעת.  ויקרא פרעה לאברם ויאמר מה-זֹאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך הוא שם יב יח.  ויחרדו איש אל אחיו (על הכסף שמצאו באמתחותיהם) לאמר מה-זֹאת עשה אלהים לנו שם מב כח.  ויאמרו מה זֹאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו שמות יד ה.  ולא שמעתם בקולי מה-זֹאת עשיתם שופט' ב ב.  ויאמרו לשמשון הלא ידעת כי משלים בנו פלשתים ומה-זֹאת עשית לנו שם יה יא. — ועם בכל"מ:  אך בְּזֹאת נאות לכם אם תהיו כמנו בראש' לד יה, ר"ל בתנאי שאנו אומרים לכם.  בְזֹאת אדע כי כנים אתם אחיכם האחד הניחו אתי שם מב לג.  בְּזֹאת אכרת לכם (ברית) בנקור לכם כל עין ימין ושמתיה חרפה על כל ישראל ש"א יא ב.  בְּזֹאת יכֻפר עון יעקב וכו' בשומו כל אבני מזבח כאבני גִר מֻנפצות ישע' כז ט.  בְזֹאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי ירמ' ט כג.  ותרבי את תזנותך אל ארץ כנען כשדימה וגם בְּזֹאת לא שבעת יחזק' יו כט.  הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בָּזֹאת אמר יי' צבאות אם לא אפתח את ארבות השמים מלא' ג י.  בְּזֹאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע איבי עלי תהל' מא יב.  יואב בן צרויה החל למנות ולא כלה ויהי בָזֹאת קצף על ישראל דהי"א כז כד.  לא לכם להלחם בָּזֹאת התיצבו עמדו וראו את ישועת יי' עמכם דהי"ב כ יז.  הלרשע לעזֹר ולשנאי יי' תאהב וְבָזֹאת עליך קצף מלפני יי' שם יט ב.  ולאביו שלח כּזֹאת עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים וכו' בראש' מה כג.  ויעל משם פנואל וידבר אליהם כָּזֹאת שופט' ח ח, ר"ל כמו שדבר לאנשי סכות.  ותאמר לו אשתו לו חפץ יי' להמיתנו לא לקח מידנו עולה וכו' וכעת לא השמיענו כָּזֹאת שם יג כג.  ולמה חשבת כָּזֹאת על עם אלהים ש"ב יד יג.  מי שמע כָּזֹאת מי ראה כאלה היוחל ארץ ביום אחד ישע' סו ח.  ברוך יי' אלהי אבתינו אשר נתן כָּזֹאת בלב המלך לפאר את בית יי' עזרא ז כז.  וכי מי אני ומי עמי כי נעצר כח להתנדב כָּזֹאת דהי"א כט יד.  ועתה אל ישיא אתכם חזקיהו ואל יסית אתכם כָּזֹאת דהי"ב לב יה.  וידברו אליו כָּזֹאת שם לד כב. — כָּזֹאת וְכָזֹאת :  ויאמר (עכן) אמנה אנכי חטאתי ליי' אלהי ישראל וְכָזֹאת וְכָזֹאת עשיתי ואראה בשלל אדרת וכו' יהוש' ז כ-כא  ויאמר חושי הארכי אל צדוק ואביתר הכהנים כָּזֹאת וְכָזֹאת יעץ אחיתפל את אבשלום ואת זקני ישראל וְכָזֹאת וְכָזֹאת יעצתי אני ש"ב יז יה.  ויבא ויגד לאדניו לאמר כָּזֹאת וְכָזֹאת  דברה הנערה  מ"ב ה ד.  ויאמר כָּזֹאת וְכָזֹאת אמר אלי לאמר כה אמר יי' משחתיך למלך אל ישראל שם ט יב.  ולא שת (פרעה) לבו גם לָזֹאת שמות ז כג ר"ל לכל ההתראות שהתרה בו משה.  אף לְזֹאת יחרד לבי ויתר ממקומו איוב לז א. — אֵי לָזֹאת:  אֵי לָזֹאת אסלוח לך ירמ' ה ז, ועי' אֵי. — ושחקתי לפני יי' ונקלתי עוד מִזֹאת והייתי שפל בעיני ש"ב ו כא-כב. — בְּכָל-זֹאת, במשמ' ואעפי"כ:  על כן חרה אף יי' בעמו ויט ידו עליו והכהו בְּכָל-זֹאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה ישע' ה כה.  וארא כי על כל אדות אשר נאפה משֻבה ישראל שלחתיה ואתן את ספר כריתֻתיה אליה וכו' וגם בְּכָל-זֹאת לא שבה אלי בגודה אחותה יהודה בכל לבה ירמ' ו ח-י.  וענה גאון ישראל בפניו ולא שבו אל יי' אלהיהם ולא בקשהו בְּכָל-זֹאת הוש' ז י.  ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע בְּכָל-זֹאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו תהל' עח לא-לב.  בְּכָל-זֹאת לא חטא איוב ולא נתן תפלה לאלהים איוב א כב.  וּבְכָל-זֹאת אנחנו כרתים אמנה וכתבים נחמ' י א. — ב) מלת הרמז לנקבה יחידה, לרמוז על הנקבה שכונת המדבר אליה, diese; cette, celle; this:  ונתנה לך גם את זֹאת בראש' כט כז.  שלחו נא זֹאת מעלי ש"ב יג יז.  מי זֹאת עלה מן המדבר שה"ש ג ו.  מי זֹאת הנשקפה כמו שחר שם ו י.  הבט משמים וראה ופקד גפן זֹאת תהל' פ יה.  ויהי קצף על יהודה וירושלם באשמתם זֹאת דהי"ב כד יח.  אגריפס המלך עבר לפני הכלה ושבחוהו חכמים אמרו לו מה ראית אמר להם אני כתר נוטל בכל יום וזאת תטול כתריה שעה אחת מס' שמחות יא.  ומי יודע אם לעת כָּזֹאת הגעת למלכות אסת' ד יד.  ונתתה לנו פליטה כָּזֹאת עזר' ט יג.  לְזֹאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זֹאת בראש' ב כג.  לכן קראתי לָזֹאת רהב ישע' ל ז. — וכמו ש"ת עם הגוף הנרמז תבוא המלה זאת עם ה הידיעה הַזֹּאת, ועפי"ר אחר הגוף:  גרש את האמה, הַזֹּאת בראש' כא י.  והשבתיך אל האדמה הַזֹּאת שם כח יה.  קח לי את הילדה הַזֹּאת לאשה שם לד ד.  את האשה הַזֹּאת לקחתי ואקרב אליה דבר' כב יד.  אני והאשה הַזֹּאת ישבת בבית אחד וכו' ותלד גם האשה הַזֹּאת מ"א ג יז-יח.  קרא לשונמית הַזֹּאת ויקרא לה מ"ב ד יב.  מה לנו ולצרה הזאת1 סנהד' ד ה.  ולא בקשתי בזה אלא התועלת שתושג ביציאות זאת התכלית והוא ידיעת האמת תגמ' הנפש א.  וזאת המלאכה מזה החיבור גם אם היא קטנה שם.  וזאת ההרחקה אשר בין המפורסמות והמושכלות מבוארת גם בספרי הנביאים ז"ל פי' משלי לזרח' הלוי ו ג.  אשר אין להם (להנמלים) מנהיג ויעשו זה הסדר וזאת ההנהגה כ"ש האדם שהוא בעל שכל שם.  לפי שלא ראינו להם מאמר בזאת החקירה רלב"ג, מלחמ' ה' א ו. — וקודם הגוף במשמ' החלטת הגוף בחיוב או בשלילה בענין מן הענינים: זֹאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם בראש' יז י.  זֹאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו שמות יב מג.  זֹאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ כל מפרסת פרסה ושסעת שסע ויקר' יא ב-ג.  זֹאת  הארץ אשר תפל לכם בנחלה במד' לד ב.  הלא זֹאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי ש"ב יא ג.  והית נבלת איזבל כדמן על פני השדה בחלק יזרעאל אשר לא יאמרו זֹאת איזבל מ"ב ט לז.  זאת העצה היעֻצה על כל הארץ ישע' יד כו.  וְזֹאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב כסף ונחשת שמות כה ג.  וְזֹאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל דבר' ד מד.  וְזֹאת הברכה אשר ברך משה שם לג א.  וְזֹאת לפנים בישראל על הגאֻלה ועל התמורה לקים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וְזֹאת התעודה בישראל רות ד ז.  הֲזֹאת לכם עליזה מימי קדם קדמתה ישע' כג ז.  ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הֲזֹאת נעמי רות א יט.  הֲזֹאת העיר שיאמרו כלילת יפי איכ' ב יה. — זֹאת וְזֹאת, במש' האחת והשניה:  זֹאת אמרת זה בני החי ובנך המת וְזֹאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי מ"א ג כג. — ועי' זוּ.