1, – מלת הרמז במקום גוף זכר, dieser; ce, celui; this:  ויבוא א) לבדו:  ויקרא את שמו נח לאמר זֶה ינחמנו ממעשנו (בראש' ה כט).  לא יירשך זֶה (הבן בית שהזכיר אברהם) כי אם אשר יצא ממעיך (שם יה ד).  ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע יי' כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זֶה (שם כח לג).  ויאמר יעקב כאשר ראם (את המלאכים הנזכרים למעלה) מחנה אלהים זֶה (שם לב ג).  ותקח המילדת ותקשר על ידו (של הילד הראשון) שני לאמר זֶה יצא ראשנה (שם לח כח). אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי ויצא האחד מאתי וכו' ולקחתם גם את זֶה מעם פני וקרהו אסון (שם מד כז=כט).  ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל וכו' ולא קרב זֶה אל זֶה כל הלילה (שמות יד כ).  הנה האיש אשר אמרתי אליך זֶה יעצר בעמי (ש"א ט יז).  ובני בליעל אמרו מה ישענו זֶה ויבזֻהו (שם י כז).  חסר משגעים אני כי הבאתם את זֶה להשתגע עלי (שם כא יו).  ובמה יתרצה זֶה אל אדניו (שם כט ד).  שימו את זֶה בית הכלא (מ"א כב כז).  האלהים אני להמית ולהחיות כי זֶה שלח אלי לאסף איש מצרעתו (מ"ב ה ז).  וקרא זֶה אל זֶה ואמר קדוש (ישע' ו ג). – ואמר בן סירא:  כפרח עלה על עץ רענן שזה נובל ואחר צומח (ב"ס גני' יח).  ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים (ב"ק א א).  זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה כדו של זה בקורתו של זה פטור שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך (שם ג ה).  שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה (סנה' ד ה).  זה מושך אצלו וזה מושך אצלו (שם ז ב). השוכר את האומנין והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת (ב"מ ו א).  לסטים מזויין בתוך ביתו של זה ואנו נכנסים אצלו (ב"ק פ.).  כופין בני מבואות זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסקי ולא מלמדי תינוקות (ב"ב כא:).  וכי תעלה על דעתך שזה מהלך בשוק וזה נהרג (סנה' עח:).  א"ר יוחנן הרי כמה שנים גדל זה בינינו ולא שמע הלכה זו ממני (כרית' כז.).  אמר להם אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל (דא"ר ד).  היכן טובו של זה  והיכן אריכות ימים של זה (מד"ר רות, ליני הלילה).  היהודים הללו שומרי שביעית הן ואין להם ירק ואכלו החוחים של זה והוא מתאבל עליהם (שם איכ', פתיח').  ועלמות אין מספר אין קץ לתלמידים יכול שהן חולקין  זה  עם  זה ת"ל אחת היא יונתי תמתי (שם שה"ש, אחת היא). – ועם ה השאלה: הֲזֶה יבוא אל ביתי (ש"א כא יו).  כי אינך יודע אי זה יכשר הֲזֶה או זה (קהל' יא ו). –  ועם מלת הגוף לאחריה ולפניה:  מי יתן והיה לבבם זֶה להם ליראה אתי (דבר' ה כט).  בננו זֶה סורר ומרה (שם כא כ).  אם לא תגידו את דברנו זֶה (יהוש' ב יד).  לך בכחך זֶה והושעת את ישראל (שופט' ו יד).  אם אחיה מחלי זֶה (מ"ב א ב).  כי זֶה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו (שמות לב א).  זֶה לחמנו חם הצטידנו אתו מבתינו (יהוש' ט יב).  בן מי זֶה הנער (ש"א יז נה).  הן ארץ כשדים זֶה העם לא היה (ישע' כג יג).  ארץ רעשה אף שמים נטפו מפני אלהים זֶה סיני מפני אלהים אלהי ישראל (תהל' סח ט).  זֶה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר (שם קד כה).  ביסדו זֶה הבית (עזר' ג יב). –ומצוי בספרות המאוחרת:  שנים רבות חשב בזה הפסוק ולא ידע טעמו ( ראב"ע שמות יט כג).  וזה הדבר קשה מכל הקושיות שהיו לנו (שם כ א).  והנה זה הזמן היה קרוב למסעם (שם יח א).  וזה הענין היה סיבה לחשוד החכם בחטא גדול (הקד' מלמד התלמיד').  בעבור זה המעשה שהיה משה יודע שהוא עתיד ללכת עם המרגלים (רמב"ן שמות יז ט).  אשר אין להם (להנמלים) מנהיג ויעשו זה הסדר וזאת ההנהגה כ"ש האדם שהוא בעל נפש (פי' משלי לזרח' הלוי ו ג).  הביא זה המשל לרמוז על הזהירות הצריכה לבעל שכל (שם).  הנה יהיה בהכרח כמו זה העולם בעצמו (ר"י אברבנאל, מפע' ה' ח ד).  וכסברת זה החכם שלא ישיגנו (האדם את הבורא) מפאת שאינו כמו הכל (ע"ח לר"א הקראי מא). – ועם כל"מ: הנמצא כָזֶה (כמו יוסף) איש אשר רוח אלהים בו (בראש' מא לח).  ואם בגוי אשר כָּזֶה לא תתנקם נפשי (ירמ' ה ט).  הֲכָזֶה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו (ישע' נח ה).  דמות צורות לבנות היו לו לר"ג בטבלא ובכותל בעלייתו שבהן מראה את ההדיוטות ואומר הכזה ראית או כזה (ר"ה ב ח).  הלוא לָזֶה (לדוד הנזכר למעלה) יענו במחלות לאמר הכה שאול באלפו ודוד ברבבתו (ש"א כא יב).  ודוד אמר אך לשקר שמרתי את כל אשר לָזֶה (לנבל שהזכיר למעלה) במדבר ולא נפקד מכל אשר לו מאומה (שם כה כא).  הֲלָזֶה תקרא צום (ישע' נח ה).  יצא השער פוסקין ואעפ"י שאין לזה יש לזה (ב"מ ה ז).  אי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו (ירוש' סוכ' ג נג ג).  ולא ידע נחת לזה מזֶּה (קהל' ו ה).  שני בתים זה לפנים מזה (ב"ב נג:).  גבאי צדקה אינן רשאין לפרוש זה מזה אבל פורש זה לשער וזה לחנות (שם ח:).  כי התועלת הנמשך מזה הלשון הוא גדול והכרחי לתורה (העקרים א יא).  אומדין כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער כך (ב"ק ח א).  ראה תלמידיו מסתכלים זה בזה אמר להם קשה בעיניכם שדחיתי את אויבי בקש (חול' כז:). – ב) כמו תאר אחרי הגוף עם ה הידיעה: אתך ראיתי צדיק לפני בדור הַזֶּה (בראש' ז א).  קומו צאו מן המקום הַזֶּה (שם יט יד).  התלכי עם האיש הַזֶּה (שם כד נח). היליכי את הילד הַזֶּה (שמות ב ט). –וקודם הגוף במשמ' ספור המשפט והחלטת הדבר בחיוב או בשלילה וכלול בו הפעל הָיָה:  זֶה ספר תולדת אדם (בראש' ה א).  הלוא זֶה אשר ישתה אדני בו (שם מד ה).  זֶה קרבן נחשון בן עמינדב (במד' ז יז).   זֶה האשֶׁה אשר תקריבו ליי' (שם כח ג).  זֶה חלק שוסינו (ישע' יז יד).  זֶה גורלך מנת מדיך (ירמ' יג כה).  הֲזֶה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי (בראש' מג כט).  זה הכלל כל השוחט והמקבל וכו' חוץ למקומו פסול (זבח' ב ג).  זה הכלל העשוי לסייע בשעת מלאכה טמא (כלים יה ד). – ועם מלות הגוף:  האתה זֶה בני עשו (בראש' כז כא).  האתה זֶה אדני אליהו (מ"א יח ז).  האתה זֶה עֹכר ישראל (שם יז).  מי הוא זֶה ערב את לבו לגשת אלי (ירמ' ל כא). מי הוא זֶה מלך הכבוד (תהל' כד י). – ג) כמו זֹאת במשמ' רמז סתמי על מה שנזכר או שיזָכר, במקום הדבר הזה:  ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זֶה (שהִיית היהודים במצרים) לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את יי' אלהיהם (שמות י ז).  בעבור זֶה עשה יי' לי בצאתי ממצרים (שם יג ח).  שבע מאות איש בחור אטר יד ימינו כל זֶה קלע באבן אל השערה (שופט' כ יו).  על זֶה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו על ההר ציון ששמם שועלים הלכו בו (איכה ה יז=יח).  ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הללות ושכלות ידעתי שגם זֶה הוא רעיון רוח (קהל' א יז).  אל תאמר מה היה שהימים הראשנים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זֶה (שם ז י).  כי את כל זֶה נתתי אל לבי ולבור את כל זֶה (שם ט א).  וכל זֶה (כל הכבוד והגדולה שהזכיר למעלה) איננו שוה לי (אסת' ה יג).  מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זֶה (שם ו ג). – וְעִם=זֶה, במשמ' אף על פי כן:  ואשר היה נעשה ליום אחד שור אחד צאן שש ברֻרות וכו' וְעִם=זֶה לחם הפחה לא בקשתי כי כבדה העבֹדה על העם הזה (נחמ' ה יח). – ובמשמ' מלת היחס, כמו אֲשֶׁר:  ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זֶה קוינו לו ויושיענו (ישע' כה ט).  הר ציון זֶה שכנת בו (תהל' עד ב).  לויתן זֶה יצרת לשחק בו (תהל' קד כו).  אל מקום זֶה יסדת להם (שם ח).  שמע לאביך זֶה ילדך (משלי כג כב).  אחוך שמע לי וְזֶה חזיתי ואספרה (איוב יה יז). – ואפילו למ"ר:  תעבוני כל מתי סודי וְזֶה אהבתי נהפכו בי (איוב יט יט). – ומצוי בספרות המאוחרת עם שֶׁ או שֶׁהוּא אחריה: ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה (ב"מ א ד).  זה שהוא רואה חלום קשה (ירוש' ברכ' ה א).  זה שהוא הולך לבית הכנסת צריך להקל את רגליו (שם).  היה קורא בתורה ונשתתק זה שהוא עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון (שם ג).  היה לזה פתח אחד ולזה שני פתחין זה שיש לו פתח אחד נוטל ארבע אמות וזה שיש לו שני פתחין נוטל שמונה אמות (ב"ב יא.).  משל לב' שנכנסו במרחץ זה שמזיע ראשון יצא ראשון (מד"ר ויקר' יד).  בנוהג שבעולם זה שעובר על גב הנהר אי אפשר לו שלא ישתה (שם במד' כא). אמר משה רבש"ע זה שהרג נפש בשגגה בצפון או בדרום מנין יודע היכן ערי מקלט שיהא בורח לשם (שם כג).  וכן מבזין את זה ששמועתו רעה ומחרפין את יולדתו (רמב"ם סנה' כד ה).  תאמר בזה שאין לו בה לא היתר אכילה ולא היתר הסקה (פסח' לב.).  כזה שהוא ממחה את הקערה (פסיק' רבתי טז). כזה שהוא נותן חומץ על נתר וסותרו (מד"ר איכה, פתיח').  כזה שהוא צווח באזני של חברו (שם).  אמר (ר"ג) לזה שעמו (לר' אילעאי) כלום שתינו רביעית יין האיטלקי א"ל הן (ערוב' סד:).  אמר להם למי אתם קורים רבי אמרו לו לזה שמטייל אחריך (מס' ד"א ד). – °וכמו מה שֶׁ:  זה שאנו עושין בחוצה לארץ כל יום טוב מאלו שני ימים מנהג הוא (רמב"ם, יו"ט ב).  זה שאמרנו שיש לו לערב שני ערובין בשתי רוחות לשני הימים והוא שיהיה אפשר לו להגיע לכל אחד משני העירובין ביום הראשון (הוא, ערוב' ח יא).  – אֵי=זֶה, אֵי,  אֵיזֶה. – ד) רֶמז המקום, עם ב, בָּזֶה, במקום הזה, heir; ici; here:  וישאל את אנשי מקמה לאמר איה הקדשה הוא בעינים על הדרך ויאמרו לא היתה בָזֶה קדשה (בראש' לח כא).  ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלהים בָּזֶה (שם מח ט).  ואל הזקנים אמר שבו לנו בָזֶה עד אשר נשוב אליכם (שמות כד יד).  בנה לי בָזֶה שבעה מזבחת והכן לי בָּזֶה שבעה פרים (במד' כג א).  ויאמרו לו מי הביאך הלם ומה אתה עושה בָּזֶה ומה לך פה (שופט' יח ג).  אני האשה הנצבת עמכה בָּזֶה להתפלל אל יי' (ש"א א כו).  ויאמרו להן היש בָּזֶה הראה (שם ט יא).  הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו ושחטתם בָּזֶה ואכלתם (שם יד לד).  אם אֹתה תקח לך קח כי אין אחרת זולתה בָּזֶה2 (שם כא י). – ועם מי, מִזֶּה מן המקום הזה:  הגידה נא לי איפה הם רועים ויאמר האיש נסעו מִזֶּה כי שמעתי אמרים נלכה דתינה (בראש' לז יו=יז).  חי פרעה אם תצאו מִזֶּה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה (שם מב יה).  פקד יפקד אלהים אתכם והעלתם את עצמתי מִזֶּה (שם נ כה).  אחרי כן ישלח אתכם מִזֶּה כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מִזֶּה (שמות יא א).  כי בחזק יד הוציא יי' אתכם מִזֶּה (שם יג ג).  לך עלה מִזֶּה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים (שם לג א).  ויאמר יי' אלי קום רד מהר מִזֶּה כי שחת עמך (דבר' ט יב).  אל נא תמֻש מִזֶּה עד באי אליך (שופט' ו יח). לך מִזֶּה ופנית לך קדמה (מ"א יז ג).  אל תלכי ללקט בשדה אחר וגם לא תעבורי מִזֶּה וכה תדבקין עם נערתי (רות ב ח).  –  מִזֶּה וּמִזֶּה, במשמ' מצד זה ומצד זה:  כרוב אחד מקצה מִזֶּה וכרוב אחד מקצה מִזֶּה (שמות כה יט).  והאמה מִזֶּה והאמה מִזֶּה בעדף בארך יריעת האהל יהיה סרוח על צדי המשכן מִזֶּה וּמִזֶּה לכסותו (שם כו יג).  לחת כתֻבים משני עבריהם מִזֶּה וּמִזֶּה הם כתבים (שם לב יה).  ויעמד מלאך יי' במשעול הכרמים גדר מִזֶּה וגדר מִזֶּה (במד' כב כד).  וכל ישראל וזקניו ושטרים ושפטיו עמדים מִזֶּה וּמִזֶּה לארון (יהוש' ח לג).  ויהיו לישראל בתוך אלה מִזֶּה ואלה מִזֶּה (שם כב).  שן הסלע מהעבר מִזֶּה ושן הסלע מהעבר מִזֶּה (ש"א יד ד).  ופלשתים עמדים על ההר מִזֶּה וישראל עמדים אל ההר מִזֶּה והגיא ביניהם (שם יז ג).  וילך שאול מצד ההר מִזֶּה ודוד ואנשיו מצד ההר מִזֶּה (שם כג כו).  וישבו אלה על הברכה מִזֶּה ואלה על הברכה מִזֶּה (ש"ב ב יג).  וראש עגול לכסה מאחריו וידֹת מִזֶּה וּמִזֶּה אל מקום השבת (מ"א י יט).  ושנים עשר אריים עמדים שם על שש המעלות מִזֶּה וּמִזֶּה (שם כ).  והנה על שפת הנחל עץ רב מאד מִזֶּה וּמִזֶּה (יחזק' מז ז).  ועל הנחל יעלה על שפתו מִזֶּה וּמִזֶּה כל עץ מאכל (שם יב).  – אֵי=מִזֶּה, ר"ל מֵאָיִן, מאיזה מקום:  אֵי=מִזֶּה באת ואנה תלכי (בראש' יו ח).  ולא שאלתיהו  אֵי=מִזֶּה הוא (שופט' יג ו).  אשר לא ידעתי  אֵי מִזֶּה המה (ש"א כה יא).  למי אתה  ואֵי מִזֶּה אתה (שם ל יג).   אֵי מִזֶּה תבוא (ש"ב א ג). אֵי=מִזֶּה עיר אתה (שם יה ב).  מה ארצך וְאֵי=מִזֶּה עם אתה (יונ' א ח). – ותבוא בחבור עם מלות הזמן והמספר קצת במשמ'  עכשיו, כבר:  ויעקבני זֶה פעמים (בראש' כז לו).  זֶה עשרים שנה אנכי עמך (שם לא לח).  זֶה לי עשרים שנה בביתך (שם מא).  כי עתה שבנו זֶה פעמים (שם מג י).  כי זֶה שנתים הרעב בקרב הארץ (שם מה ו).  כי הכיתני זֶה שלש רגלים (במד' כב כח).  והנה ברכת ברך זֶה שלש פעמים (שם כד י).  זֶה ארבעים שנה יי' אלהיך עמך לא חסרת דבר (דבר' ב ז).  זֶה ארבעים וחמש שנה מאז דבר יי' את הדבר הזה אל משה (יהוש' יד י).  לא עזבתם את אחיכם זֶה ימים רבים עד היום הזה (שם כב ג).  זֶה שלש פעמים התלת בי (שופט' יו יה).  הלוא זה דוד וכו' אשר היה אתי זֶה ימים או זֶה שנים (ש"א כט ג).  כאשה זֶה ימים רבים מתאבלת על מת (ש"ב יד ב).  עתה זֶה ידעתי כי איש אלהים אתה (מ"א יז כד).  הנה עתה זֶה באו אלי שני נערים מהר אפרים (מ"ב ה כב).  זֶה שלש ועשרים שנה היה דבר יי' אלי (ירמ' כה ג).  עד מתי אתה לא תרחם את ירושלם ואת ערי יהודה אשר זעמת זֶה שבעים שנה (זכר' א יב).  האבכה בחדש החמשי הנזר כאשר עשיתי זֶה כמה שנים (שם ז ג).  כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וְזֶה שבעים שנה הצום צמתֻני אני (שם ה).  זֶה עשר פעמים תכלימוני (איוב יט ג).  ותבוא ותעמוד מאז הבקר ועד עתה זֶה שבתה הבית מעט (רות ב ז). – ה) אחרי מלת השאלה מַה, לָמָּה, מַה=זֶּה, לָמֳּה=זֶּה3, לחזק השאלה;  ויאמר יצחק אל בנו מַה=זֶּה מהרת למצא בני (בראש' כז כ).  וּמַה=זֶּה תאמרו אלי מה לך (שופט' יח כד).  ויאמר העם איש אל רעהו מַה=זֶּה היה לבן קיש הגם שאול בנביאים (ש"א י יא). ותבא אליו איזבל אשתו ותדבר אליו מַה=זֶּה רוחך סרה ואינך אכל לחם (מ"א כא ה). וישובו המלאכים אליו ויאמר אליהם מָה=זֶּה שבתם (מ"ב א ה).  ויאמר לי המלך על מַה=זֶּה אתה מבקש (נחמ' ב ד).  ותאמר אם כן למה זֶּה אנכי (בראש' כה כב).  הנה אנכי הולך למות ולמה=זֶּה לי בכרה (שם לב).  ויאמר למה זֶּה תשאל לשמי (שם לב ל).  ויאמר אל בנתיו ואיו למה זֶּה עזבתן את האיש (שמות ב כ).  אדני למה הרעתה לעם הזה למה זֶּה שלחתני (שם ה כב).  וילן העם על משה ויאמר למה זֶּה העליתנו ממצרים (שם יז ג).  ויאמר משה למה זֶּה אתם עברים את פי יי' (במד' יד מא).  ויאמר יי' אל יהושע קֻם לך למה זֶּה אתה נפל על פניך (יהוש' ז י).  ויחר אף אליאב בדוד ויאמר למה=זֶּה ירדת (ש"א יז כח).  הנה בא אבנר אליך למה=זֶּה שלחתו וילך הלוך (ש"ב ג כד).  ועתה מת למה זֶּה אנכי צם (שם יב כג).  ולמה זֶּה חרה לך על הדבר הזה (שם יט מג).  למה זֶּה את מתנכרה (מ"א יד ו).  למה=זֶּה לי לבונה משבא תבוא (ירמ' ו כ).  למה זֶּה מרחם יצאתי לראות עמל ויגון (שם כ יח).  הוי המתאוים את יום יי' למה=זֶּה לכם יום יי' (עמוס ה יח). למה=זֶּה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין (משלי יז יו).  אנכי ארשע למה=זֶּה הבל איגע (איוב ט כט). – ואחרי הִנֵּה, הֲרֵי:   וישכב ויישן תחת רתם אחד וְהִנֵּה=זֶה מלאך נגע בו ויאמר לו קום אכול (מ"א יט ה).  ועל משמרתי אנכי נצב כל הלילות וְהִנֵּה=זֶה בא רכב איש צמד פרשים (ישע' כא ח=ט). מרחץ שהוסקה בתבן או בקש של שביעית מותר לרחוץ בה ואם מתחשב הוא הרי זה לא ירחוץ (שביע' ח יא).  אמרו לו הבא עדים ואמר אין לי עדים אמרו הבא ראיה ואמר אין לי ראיה ולאחר זמן הביא ראיה ומצא עדים הרי זה אינו כלום (סנה' ג ח).  מצא כלי כסף וכלי נחושת וכו' הרי זה לא יחזיר עד שיתן אות או עד שיכוין משקלותיו (ב"מ כג:).  המוציא זבל על ראשו ותפילין בראשו הרי זה לא יסלקם לצדדים ולא יקשרם במתניו מפני שהוא נוהג בהם מנהג בזיון (שם קה:).