ש"ז, מ"ר זְדוֹנִים, * זְדונות, – א) מדת הַזֵּד, כונה רעה וגאות רשע, Mutwille; témérité; temerity: והאיש אשר יעשה בְזָדוֹן לבלתי שמע אל הכהן העמד לשרת שם את יי' אלהיך או אל השפט ומת האיש ההוא דבר' יז יב.  אשר ידבר הנביא בשם יי' ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו יי' בְּזָדוֹן דברו הנביא לא תגור ממנו שם יח כב.  בא זָדוֹן ויבא קלון משלי יא ב.  תפלצתך השיא אתך זְדוֹן לבך ירמ' מט יו.  ויחר אף אליאב בדוד ויאמר למה זה ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר אני ידעתי את זְדֹנְךָ ואת רע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת ש"א יז כח.  כן חובר אל איש במקור: "אשת" - הערת פב"י זדון ומתגלל בעונותיו ב"ס גני' יב יד.  עד ימחץ מתני אכזרי  ולגוים ישיב נקם, עד יוריש שבט זדון ומטה רשע גדוע יגדע שם לב כב=כג.  וחייב על זדון השבועה ועל שגגתה עם זדון הפקדון שבוע' ה א.  זה הכלל כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה תחלתן שגגה וסופן זדון תחלתן זדון וסופן שגגה פטורין שבת יא יו.  אין בין שבת ליום הכפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת מגי' א ה.  קצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר וטחן כגרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות ונודע לו על קצירה וטחינה של שגגת שבת וזדון מלאכות וחזר ונודע לו על קצירה ועל טחינה של זדון שבת ושגגת מלאכות שבת ע:. יחזור עליהם (על המצריים) הגלגל ויחזיר עליהם זדונם מכי' בשלח ב ו.  – ומ"ר: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות יומ' פו:. – ואמר המליץ: שמר נא לבך מכל זְדוֹנִים, ותלבש את בגדיך לבנים רה"ג, מוסר השכל, ירא האל. – ואמר הפיטן: גלי ים רמו, וכחומה קמו, בצאתי ממצרים, זְדוֹנִים שטפו, ועל ראשי צפו, בצאתי מירושלם קינ' לת"ב, אש תוקד.  על הר ציון צדו שאוני מדני, צפו על ראשי ציון זְדוֹנַי, צמתו בנוב לעמוד זְדוֹנַי, צוד נצרת לעורר מדני שם, שבת סורו מני.  ירושלם שממה ועריה נצתו בִּזְדוֹנַי, השלך חטאתיה במצולות זְדוֹנַי, והעלה לראש בזכות איתני סליח' ג עשי"ת, ירושלם. – ב) גם שם כנוי למי שיש בו מדת הזֵד, כנוי להעם הבבלי: הנני אליך זדון נאם אדני יי' צבאות כי בא יומך עת פקדתיך וכשל זָדון ונפל ירמ' נ לא=לב. – ואמר ב"ס: אל תבחר בזדון מצליח זכר כי עד מות לא ינקה ב"ס גני' ט יב. – ומ"ר: האמתנין והגפתנין והזחתנין והזדונין ועזי פנים ובעלי זרועות עליהם הכתוב כי זרועות רשעים תשברנה דא"ר ב.