*, ש"ז, מ"ר זֵהוּמִים, — א) הפעולה לזהם האילנות: זיהום 1 משמש לקים את האילן (ע"ז נ:). מה בין המזהם לעושה לה בית מזהם (האילן) אינו אלא כמושיב שומר שלא ייבש אבל אינה גדילה מחמת זיהום (ר"י בן מלכי צדק, שבי' ב ד). — ב) * זֵהוּם של כל דבר מזהם, של דם וכיוצא בו: דם נדה אדום דם בתולים אינו אדום דם נידה זיהום דם בתולים אינו זיהום (נדה סה:). ואם עבד בזיהום זיעתו או בזיהום פיו הרי חילל עבודתו (רמב"ם, ביאת המקדש ז יג). ואם עבד בזיהום פה הרי זה חלל עבודתו כשאר בעלי מומין כולן (סמ"ג, סי' ש"מ). – ובהשאלה: אמרו לה מת בעליך ונתקדשה וכו' אין לה אלא משום זיהום כהונה ואין בית דין מזהמין אותה (ירוש' יבמ' י יא.). כי המצייר יפסד בהפסד החוש ויזוהם בזיהומו (רשב"צ דוראן, מג"א, ח"י ד). — ואמר הפיטן: זֵהוּם הטֻמאה מגין ותולה, חטאו בסוף שוגג עולה, חובתו כשידע ביורד ועולה (סליח' מוס' יוה"כ, איך אשא). רוע זֵהוּם וחטאת צחנה, קלוע בעופרת לבל תמצאנה (שם, תאבת). — ומ"ר: כי הנבדל בהחלט לא ישפיע במקום אשר ימצאו זהומים וטנופים מזהמים הנפש והשכל (דרך אמונה, ביבאגו עא:).
1 בארמ': זיהום אוקומי אילנא.