*, ש"נ, —  משי טוב צבוע בגוַן אדֹם, כמו שני, Karmesinseide; crimson silk: שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח (שבת ט ג). לעולם השלכתה מטהרתה וחזרתה מטמאתה חוץ משל ארגמן ושל זהורית טובה (כלים כז יב). איזהו אדמדם שבאדומים זה זהורית עמוקה (ירוש' סוכ' ג נג ד). בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח האולם מבחוץ הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין ומתביישין (יומ' סז.). שהיא (ירושלם) מקשטת את בנותיה ומלבשתן זהורית ומעטרת אותן בזהב (פסיק' רבתי כו). —  ומ"ר: חופות חתנים אלו זהוריות המזהבות (תוספתא סוט' טו ט).