זָהָה
° 1, פ"ע, זָהִיתִי, זֹהֶה, יִזְהֶה, — התגאה, התיהר: גוזר ים גליו לבל יהיו זוהים, דֹק וחלד מאימתו נרהים (יוצר אחרון פסח, אלוה).
— הִפע', *הִזְהִיהַ2, — הִזְהִיהַ את פלוני, הביט עליו בזלזול, verschmähen; mépriser; to meprise: מכאן לת"ח שאמר דבר הלכה שאין מזהיהין 3 אותו (חול' ז.).
1 בערב' זַהַי زھى, נצץ והזהיר, וזַהַי ב, התגאה.
2 בערב' אזדהי ازدھى הביאו לידי יוהרה, וזלזל בו, הביט עליו בזלזול.
3 כך לפי נוסח של ואמרי לה במקום מזיחין, ולפי גרסת הערוך במקום מזחיחין שבספרים.