* 1, זַהֲמָה, זָהֳמָה, זוהמא, ש"נ, – כמו זֹהֶם: רבי יהודה מתיר בצחנה שאינו אלא ליטול את הזהמה2 (תרומ' י א). בשמים של בית הכסא ושמן העשוי להעביר את הזוהמא אין מברכין עליו (ברכ' נג.). פת תבואה שלא הביאה שליש שמניחה עפ"י קדירה ושואבת הזוהמא (פסח' מב:). — ובהשאלה: הוצרך לנקביו ואכל דומה לתנור שהסיקוהו ע"ג אפרו וזהו תחילת ריח זוהמא (שבת מא.). שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן עכו"ם שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן (שם קמו.). למה שנתעכר חומרנו בזוהמת נחש תעכב זוהמתנו לקבל בגוף ונפש מערכת שולחנו יתברך מלא דשן אשר הכין לנו לעתיד לבא (ר"מ אלשיך, משלי ט ד). אותה הזוהמא לא נפרדה מגופו של אדם עד שנזדקקה מעט מעט בצדיקים שבדורות (ר"מ גיקטיליה, שערי אורה נו). ואזי הקב"ה יחיה הגופות וינערם מעפרם לאחר שנתכלת זוהמתה ונתעבר מן הגוף הזוהמה ויהיה הגוף זך ונקי כשם שיצה"ר יתעבר ממנו ויהיה זך ומנוקה ואזי הנשמה שכבר נתעברה זוהמתה וכו' תמצא הגוף נקי מזוהמתו (אבקת רוכל ב כט). הרשעים הללו כל כך קבלו זוהמא עד שאין כח בגיהנם ובחבוט הקבר להוציא זוהמתן (עמה"מ, תיקוני התשובה א). כי עם חלאת הטבע וזוהמתה מים חיים הם למוצאיה ומביאיה להשקות מהם צמחי תבואתה (ארבע כוסות, כוס תנחומים ב). — ואמר הפיטן: שפה אחת מזמתם, לרכוב פילים בבהמתם, ולסוך בדם זָהֳמָתָם, וזרמת סוסים זרמתם (יוצר שבת ב חנכה, אין מושיע).
1 משקל טֻמְאָה.
2 כך הכתיב במשנ' ירוש' וילים לו, וכן נקוד בכ"י פרמה.