זֹהֶם

°זוֹהַם, ש"ז, — כמו זֻהְמָה, סגולת שעושה דבר למזֻהם: לשון זוהם וטינוף (רש"י יואל ב כ). שילך זך ונקי מדפי העונות ומטוהר מזוהם החטאות (מעש' א, ביה"מ ילניק). — ואמר הפיטן: תהלל מלך בהרחיצך זוהם, אור הצפון לצדיקים תאיר ותזריח להגיהם, ליום שבת יולבש רביד כהן צדק באבני מילואים ואבני שוהם (מחז' ויטרי, אות מבראשית).

חיפוש במילון: