פ"י, – א) זִהֵם אותו, את הדבר, זִהֲמוֹ, זִהֲמַתּוֹ, גרם לו שיחוש געל נפש להדבר, Jem. Etw. ekelhaft machen; rendre qqch. repugnant à qqn.; to cause to loath  במקור נדפס בטעות loate :  והוכח במכאוב על משכבו וריב עצמיו אתן וְזִהֲמַתּוּ חיתו לחם ונפשו מאכל תאוה (איוב לג יט=כ). – ב) *דחה את הדבר, פסל אותו כמו דבר נבאש, verfwerfen; rejecter; to reject:  הממאנת באיש וכו' אין בה משום זיהום כהונה ואין בית דין מזהמין אותה (ירוש' יבמ' יג יג ד).  (נכרי הבא על בת ישראל ) אין מזהמין את הולד (בכור' מז.). – ג) *זִהֵם את האילן, משח אותו בדבר שמן או שׂם עליו זבל וכיוצא בזה, mit. Fett bestreichen; enduire de gras; to grease with fat:  מזהמין את הנטיעות וכורכין אותן וקוטמין אותן (שבי' ב ד).  ומקרסמין ומזרדין ומפסלין ומזהמין את הנטיעות (רמב"ם שמיט' ויובל ג ט). –ובהשאלה, ברוחניות ןמוסריות:  במקום אשר ימצאו זהומים וטנופים מזהמים הנפש והשכל (דרך אמונה, ביבאגו עא:).

–  פֻע', *זֻהַם, מְזֻהָם' מְזֻהָמִים, מְזֻהָמוֹת, –מלֻכלך בדבר שמן, בדבר מסריח, לא נקי בחמר או ברוח:  אלו שאין שוחטין עליהן וכו' וזקן וחולה ומזוהם ושנעבדה בו עבירה (בכור' ו יב).  לחולה ולזקן ולמזוהם (ספרי, שופט' קמח).  מצא בה ערות דבר וכו' מזוהמת היא מלפניו ואינו חשוד עליה וכו' הקדיחה תבשילו אינה מזוהמת מלפניו והוא חשוד עליה (ירוש' גיט' ח מט ד).  שמזוהם פסול לעבודה (ברכ' נג:).  וכהן שהוא מזוהם בזיעתו רוחץ ושף כל גופו בבושם ועובד (רמב"ם, ביאת המקדש ז יג). – ומ"ר:   ידים מזוהמות פסולות לברכה (ברכ' נג:).  מה גללים הללו מזוהמין אף הוא מזוהם (מד"ר ויקר' יו). – ובהשאלה, במוסריות:  מפני מה עכו"ם מזוהמין שלא עמדו על הר סיני (שבת קמה:).  שנדמו גלי הים לסוסיות נקבות ומצרים הרשעים לסוסים זכרים ומזוהמין והיו רצים אחריהם עד שנשתקעו בים (מד"ר שמות כג).  כי המצייר יפסד בהפסד החוש ויזוהם בזיהומו ולא יפסד החוש בהפסד המצייר (רשב"צ דוראן, מג"א, ח"י ד). – ופָעוּל במקום מפוּעל:  שאילו אתה אוחז חתיכת בשם ומריח בה אינך מוצא בה זוהמא כאשר אתה מוצא בידים זהומות (תשו' הגא', הרכבי לא).

– נפע', °נִזְהַם, – התלכלך, נהיה מזוהם:  שמעו כי נִזְהַמְתִּי בצחנה, וסתם מני תחנה, ולא נתן לי רחמים וחנינה (ר"א קליר, קינ' לת"ב, איכה ישבה).  חטא חזה בי בעון נכתמנו, תמור כי בצחיון נִזְהַמְנוּ, חסד ה' כי לא תמנו (שם, איכה אשפתו).

– הִפע', *הִזְהִים, – א) פ"ע, עלה עליו זוֹהֶם:  עד עכשיו הן (העגלות והפרות שהביאו את הארון) קיימות לא הזהימו1 ולא הזקינו ולא הטריפו (פסיק' דר"כ א, ראשיהם מאתים). –ואמר הפיטן:  בכים צור שעה נא אשר בוכים ונוהים, עלי גודל חטאם אשר נלבט וְהִזְהִים, הדוף אותה לצולים (סמא"צ, סליח' לנעי', אשר). – ב) °כמו זִהֵם: כחיה וכבהמה שמזהימין ומלכלכים עצמן ברעי שלהם (רש"י ישע' מו א).  יביע פתרונו לפי ענינו שמזהים ומקלקל השמן (רשב"ם קהל' י א).

 – נִתפ', נִזְדַהֵם, –  הנבילות והזבלים והאגמים מעלים סרחון מתמיד באויר וכן כל האויר בכללו הולך ומזדהם לעולם וסופו לרקבון ולהבאש (אגר' חכמה א ג ב).