*, זייג, פ"י, — כמו זִוֵּג, זִיֵּג את היום, את השבוע, החדש, עשה שיהיה מְכֻוָּן ממש ליום פלוני, למשל מי שהיתה לו פתקה כתוב בה בכך וכך לחדש והמתין לאותו היום בחדש אחר והשתמש בהפתקה לצרכו: (שאל השואל מה תועלת יש במה שעל החותמות שבמקדש היה כתוב שם היום מפני הרמאים) הגע בעצמך שזייג1 אותו היום (ותרץ) שם משמר היה כתוב עליו (ושאל עוד) הגע בעצמך שזייג אותו המשמר (ותרץ) שם היום שם שבת שם חודש היה כתוב עליהן אפילו רוצה לזייג אין מצוי לזייג (ירוש' שקל' ה סוף הל' ד).
1 כך גרסת הספרים, אך בהריבב"ן ובכ"י הגרסה שזיוג. ופרש בעל תקלין חדתין: הגע עצמך כו' אמתניתין מהדר כלומר מה בכך שהיה כתוב עליו שם היום יכול הרמאי להמתין בשבוע האחרת שיגיע יום זה הכתוב בחותם, שם משמר, ומשני שהיה כתוב שם המשמר ובשבוע האחרת משמר אחר ולא יהיה יכול לרמאות ופריך הרי יכול להמתין עד שיחזור חלילה זה המשמר וזה היום ומשני שם יום ושבת וחדש כתוב שלא שייך שימתין זמן הרבה עד שיארע כך.