1, ש"ז, בכנ' זְכוּרוֹ, זְכוּרָהּ, זְכוּרְךָ, —  א) שם הקבוץ לכל הזכרים, (coll.) Mäunliches; males; maels: שלש פעמים בשנה יראה כל זְכוּרְךָ אל פני האדון יי' (שמות כג יז, שם לד כג). ואם לא תשלים (העיר שיצאת למלחמה עליה) עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה ונתנה יי' אלהיך בידך והכית את כל זְכוּרָהּ לפי חרב רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר (לא תכה) (דבר' כ יב-יד). —  ב) *זָכָר שמשמש עם זכר בפרט הנבעל: הבא על האם ועל אשת האב ועל הכלה ועל הזכור2 ועל הבהמה (סנה' ז ד). המערה בזכור (יבמ' נד:). הבא על הזכור והביא עליו זכר (סנה' נד:). ודבק באשתו ולא באשת חבירו ולא בזכור ולא בבהמה (מד"ר בראש' יח). והזכור אתננו אסור (רמב"ם אסורי מזבח ד ט). —  ואמר הפיטן: בושת אשה הנרבעת לבהמה ושוכב בַּזָּכוּר תעל צחנתו ובאשו (אזהר' ר"י ברצלוני, איסרה). —  *משכב זכור: אל יצא כשהוא מבושם לשוק וכו' במקום שחשודים על משכב זכור (ברכ' מג:). גזרו על תינוק עובד כוכבים שמטמא בזיבה שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור (שבת יז:).