זִכּוּךְ

°, ש"ז, — שה"פ מן זִכֵּךְ: ושהלב בזכוך הרגשתו מפני זכות דמו ורב רוחו הוא מרגיש בדבר המועט שיפגעהו (כוזרי ב מא).  הסירו את אלהי הנכר מתוככם ואחרי הזכוך הזה יבא המירוק שתכינו לבבכם ותעבדוהו לבדו (ר"י אברבנאל, ש"א ז ג). ההצלחה הנצחית שהיא ההצלחה האחרית התלויה בשלימות הנפש ושלימותה היא בזכוך וקשוט והזכוך הוא טהרת הנפש מן המדות המגונות (מ' אלדבי, ש"א ז). אמנם הוא זך ובהיר בתכלית הזיכוך והדקות והבהירות (מהרח"ו, ע"ח, א"ק א ב). ויפשוט כמעט לבוש החומר עד שידמה למלאך בענין זכוך נשמתו וגופו (ראש חכמה, הקדושה ד).  ה' מוצאות הקבועות בפיו שלא יהיה בהם סירכא אם בבחינות קול ודבור אם בבחינת זכוך הקול ודבור העולים למעלה (שם י). כי אין ענין היסורין זולתי זכוך ומירוק המדות הפחותות והמגונות (נפוצות יהודה ט).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים