פ"י, עב' זַךְ זַכּוּ, עת' יָזֹךְ — היה זַךְ: וכוכבים לא זַכּוּ בעיניו (איוב כה ה). זַכּוּ נזיריה משלג צחו מחלב (איכ' ד ז).

—  הִפע', הִזִּיךְ, הֲזִכֹּתָ: אם התרחצתי במו שלג וַהֲזִכּוֹתִי בבר כפי (איוב ט ל).

— נִפע', עת', °יִזַּךְ,— יתהוה זַךְ:  כפי הכנת המאכל האנושי יזך שכל האדם ללמוד התורה (מלמ' התלמיד', עקב).

—  פע', °זִכֵּךְ, — עשה זַךְ: לפי שצורת האדם היא זכה וכו' והיה רצון השם להרכיבה בחומר זכך החומר ההוא עד שמרוב זכותו צריך שמירה רבה מחום ומקור ומכל שאר ההפכים (מלמ' התלמיד', תזריע). אבל אם אתה תהיה גשמיי מאד ולא תזכך שכלך באופן שתגיע לראות אותי בהיותי כבר לוקח לא יהיה זה (ר"י אברבנאל, מ"ב ב).

— נִתפע', °נִזְדַכֵּךְ, — נתהוה זַךְ: עד שנזדככה הקהילה ההיא שהיתה ראויה לחול עליה האור (כוזרי ב נד). כפי מה שתזדכך הטפה כמו שאמרו בתרח (שם א צה). ולחכמים המתפלספים אהבה בבדידות כדי שתזדככנה מחשבותם לילד מסברותם התולדות האמתיות עד שיגיעו אל האמת (שם ג א). שלא תהיה הנבואה כאשר חשבו הפלוסופים מנפש יזדככו מחשבותיה ותדבק בשכל הפועל הנקרא רוח הקדש (שם א פז). לפי שחומר האדם מורכב מהדברים שהורכב מהם חומר שאר בעלי חיים אלא שנזדכך יותר אי אפשר לו בלא מזון ושאר הנאות הגופיות ואמנם כפי מעלת חומר האדם על חומר שאר בעלי חיים בהזדככו יותר ממנו כן מעלת חומר הצדיק על מעלת חומר הרשע (מלמ' התלמיד', שמיני). והזרע בצאתו מן האיש הוא עב ולבן ואחר זמן מועט יזדכך כמים (שער השמים ח). וכת אחרת מהפילוסופים שנזדכך יותר ראות עינם השכלי הציצו וראו בחדוש העולם ובריאתו יותר מהראשונים (ר"י אברבנאל, מפע' ה' ב ג). וזה יגרום שרוח ראותם הוא עכור ועבה בצאתו ובהתפשטו ברחוק האויר מזככו והוא מזדכך ונעשה זך ובהיר (מ' אלדבי, ש"א ד).