1, ש"ז, כנ' זִכְרִי, זִכְרְךָ, זִכְרוֹ, מה שנשאר חקוק ועומד בדעתו של אדם מדָבר שראה או שמע או שקרה בזמן שעבר כבר, Andenken; mémoire; rememberance: מחה אמחה את זֵכֶר עמלק מתחת השמים שמות יז יד. לכן פקדת ותשמידם ותאבד כל זֵכֶר למו ישע' כו יד. לְזֵכֶר עולם יהיה צדיק תהל' קיב ו. הוד והדר פעלו וצדקתו עמדת לעד זֵכֶר עשה לנפלאותיו חנון ורחום יי שם קיא ג-ד. זֵכֶר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו שם קמה ז. אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זִכְרָם דבר' לב כו. והמתים אינם יודעים מאומה ואין עוד להם שכר כי נשכח זִכְרָם קהל' ט ה. כי אין במות זִכְרֶךָ בשאול מי יודה לך תהל' ו ו. פני יי בעשי רע להכרית מארץ זכרם שם לד יז. וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וְזִכְרָם לא יסוף מזרעם אסת' ט כח. ואתה יי' לעולם תשב וְזִכְרְךָ לדר ודר תהל' קב יג. —  ואמר בן סירא: נחמיה יאדר זכרו המקים את חרבתינו ב"ס גני' מט יג. —  ותדיר נרדף עם שֵׁם, במשמ' השם ההגוי בדבור פה, בארשת שפתים: זה שמי לעלם וזה זִכְרִי לדר דר שמות ג יה. לשמך וּלְזִכְרךָ תאות נפש ישע' כו ח. זֵכֶר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב משלי י ז. יי' שמך לעולם יי' זִכְרְךָ לדר ודר תהל' קלה יג. זִכְרוֹ אבד מני ארץ ולא שם לו על פני חוץ איוב יח יז. —  ובמקום שֵׁם: זמרו ליי' חסידיו והודו לְזֵכֶר קדשו תהל' ל ה. ויי' אלהי הצבאות יי' זִכְרוֹ הוש' יב ו. —  ובמשמ' שם טוב, פרסום השם לשבח ותהלה, Ruf; renommée; renown: ישֻבו ישבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו2 כיין לבנון הוש' יד ה. —  *וברכה נהוגה כשמזכירין אדם שכבר מת, זכרו לטובה, לברכה, לחיים. וכדומה: אהוב אלהים ואנשים משה זכרו לטובה ב"ס גני' מה א. זכרם לחיי עולם הבא ראב"ע צחות קמז:. —  ור"ת: ז"ל, זכרו לברכה. —  זצ"ל, זכר צדיק לברכה. —  ולהפך, ימח שמו וְזִכְרוֹ, לקללה, עם מחה שֵׁם: כיון שבא לאותו מקום שאל עליו א"ל ישתחקו עצמותיו של אותו רשע שאל על אשתו א"ל ימחה זכרה מן העולם אור זרוע, שבת נ. —  *זֵכֶר לדבר מן הדברים, מעשה שעל ידו יזָכר הדבר ההוא: משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש סוכ' ג יב. ותתן לנו יי' אלהינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום חג המצות הזה זמן חרותנו מקרא קדש זֵכֶר ליציאת מצרים שחר' לפסח, אתה בחרתנו. נוטל מצה שלישית בוצע ממנה וכורכה עם המרור וטובלה בחרוסת ואומר זכר למקדש כהלל שו"ע או"ח תעה א. —  זכר לדבר3, במשמ' רק זכר בעולם, כעין רֶמז ולא יותר, בנגוד לראיה גמורה: רבי מאיר אומר (חרס) כדי לחתות בו את האור וכו' אמר רבי מאיר אעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ולא ימצא במכתיתו חרס לחתות אש מיקוד שבת ח ז. מניין לסיכה שהיא כשתייה ביום הכפורים אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו שם ט ד. אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין שנאמר זולל וסובא ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר שנאמר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו סנה' ח ב. אין בידו בכל מקום אלא רשותו ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר ויקח את כל ארצו מידו מכי' משפט' נזיק' ה. אין לו אלא סנפיר א' ואין לו אלא קשקשת אחת ת"ל קשקשת ר' יהודה אומר אף שני קשקשים ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' ושריון קשקשים הוא לבוש ספרא שמיני יא ג. מה בין הערבים מיוחד משפנה יום אף יום משפנה יום משש שעות ולמעלה אעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר אוי לנו כי פנה יום כי נטו צללי ערב שם אמור כג יא. לימד על בנות ישראל שהן מכסות ראשיהם ואף על פי שאין ראייה לדבר זכר לדבר ותקח תמר אפר על ראשה ספרי במד' יא.  פתיל זה העודף צמיד זה הדופק ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ויצמד ישראל לבעל פעור שם קכו. על ידך וכו' אתה אומר זה שמאל או אינו אלא ימין אעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר ידה ליתד תשלח וימינה להלמות עמלים שם דבר' לה. כתב האמור כאן על הספר ובדיו ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו שם לו. מאימתי קורין את שמע בערבין וכו' סימן לדבר צאת הככבים ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר חציים מחזיקים ברמחים מעלות השחר ועד צאת הככבים תוספתא ברכ' א א. סימן לשפלה שקמים ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה שם שבי' ז יא. השואל במקלו ואומר אם אלך אם לא אלך הרי זה מדרכי האמרי ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו שם שבת ז-ח ד. שאור הנר יפה לבדיקה אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר והיה בעת ההיא אחפש את ירושלם בנרות שם פסח' א א. יש לה קרנים אי אתה צריך לשאל על הטלפים ואף על פי שאין ראייה לדבר זכר לדבר ותיטב ליי' משור פר מקרין מפריס שם חול' ג כא. היתה בחזקת מעוברת וראתה והפילה אחר כן דבר שאינו ולד דייה שעתה ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר הרינו חלנו כמו ילדנו רוח שם ניד' א ז. ומביא בשר חמור גידים ועצמות שוקל ונותן לתוכה בשר כנגד בשר ועצמות כנגד עצמות ואף שאין ראיה לדבר (שבשר חמור דומה במשקלו כבשר אדם יש) זכר לדבר אשר בשר חמורים בשרם שם ערכ' ג ב. אין נידוי פחות מל' יום ואין נזיפה פחות מז' ימים ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים מו"ק יו.. אין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה ולא בהקדש עם הגזברין ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה כי באמונה הם עושים ב"ב ט. וכמה הכרת העובר סומכוס אומר משום ר"מ ג' חדשים ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ויהי כמשלש חדשים וגומר נדה ח:. ומלת פריה ורביה באדם ברכה היא כמו בבריאת המים רק היא מצוה העתיקוה קדמונינו ז"ל ושמו זה הפסוק זכר לדבר ראב"ע בראש' א כח. —  והכח הטבעי שיש בבע"ח לזכֹר דבר: ואמנם כח הזכרון וכו' יחלק לשלש פעולות והם הזכר והזכרון והשמור ואולם הזכר יהא בדברים המושגים בזמן העבר מ' אלדבי, ש"א ד א. אבל הנערים ימצא בהם השמור יותר מהזכר שם.