1, ש"ז, מ"ר זְכָרִים, — א) האחד משני המינים שיש בפרט בבע"ח, זָכָר וּנְקֵבָה, האיש ההוא זָכָר והאשה הנקבה, Männchen; mâle; male : ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זָכָר ונקבה ברא אתם בראש' א כז. ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התבה להחית אתך זָכָר ונקבה יהיו שם ו יט. אם מן הבקר הוא מקריב אם זָכָר אם נקבה תמים יקריבנו ויקר' ג א. אשה כי תזריע וילדה זָכָר וטמאה שבעת ימים וכו' וביום השמיני ימול בשר ערלתו שם יב ב-ג. וזה הדבר אשר תעשו כל זָכָר וכל אשה ידעת משכב זָכָר תחרימו שופט' כא יא. ארור האיש אשר בשר את אבי לאמר יֻלד לך בן זָכָר ירמ' כ יה. ותעשי לך צלמי זָכָר ותזני בם יחזק' יו יז. וארור נוכל ויש בעדרו זָכָר ונדר וזבח משחת לאדני מלא' א יד. אמר לה בתי מי העלך (מן הבור) אמרה לו זכר של רחלים נזדמן לי וזקן מנהיגו יבמ' קכא:. המבשרני במה נפטר רחמה של אשתי אם זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה ב"ב קמא:. כיון שבא זכר בעולם בא שלום בעולם נדה לא:. בא זכר בעולם בא ככרו בידו שם. (אמר הקב"ה לנח) אם ראית זכר רץ אחר נקבה קבלהו (אל תוך התבה) נקבה רץ אחר זכר אל תקבלהו מד"ר בראש' לא. אעפ"י שהתינוק הזה יוצא מתוך מעי אמו מלוכלך ומטונף מלא רירין ודם הכל מחבקין אותו ומנשקין אותו וביותר שהוא זכר שם ויקר' כז. — ומ"ר: כל העם היצא ממצרים הַזְּכָרִים כל אנשי המלחמה מתו במדבר יהוש' ה ד. וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הַזְּכָרִים ליי' שמות יג יב. מכר לו שחופות אבל לא לבנות זכרים אבל לא נקבות חול' יא ב. זכרים המנגחין זה את זה אין חוששין משום ריסוקי איברים גמ' שם נא.. — ובהשאלה לדברים לא בע"ח שיש להם קצת דמיון בתכונתן לזכר: אמר ר' לוי המים העליונים זכרים והתחתונים נקבות ירוש' תענ' א סד:. — *לשון זָכָר, בדקדוק, צורת המלים שקבעה הלשון לזכר טבעי או הסכמי: שהשדה קרוי לשון זכר בלשון הקדש ספרא בחקתי ז יא. לפי שכל הענין אינו מדבר אלא בלשון זכר ערכ' ב:. רוח הקדש פעמים משיח בלשון זכר ופעמים משיח בלשון נקבה מדר' קהל', ראה זה. — *בהשאלה לכל כלי שיש לו קצת דמיון לצורת אבר הזכר: מכחול שניטל הכף טמאה מפני הזכר ניטל הזכר טמאה מפני בכף כלים יג ב. ניטלו קרניים וטלפיים והזכר עמהן פסולה תוספתא פרה ב ב. ושני הסנין יוצאין מן הקרשים שנים לכל אחד ואחד שמשקיע את הזכר בתוך הנקבה משנת מלאכת המשכן, מובא ברמב"ן, שמות כו יז. שיעשה שליבה יוצאה מן הקרש כעין הוצין זכרים וכנגדו בקרש שבצדו שליבה אחרת נקובה ומכניס הזכר לתוך הנקבה שם.
1 אשור' זִכַרֻ, זִכְרֻ, ערבית דַ'כַר ذَکَر, ארמ' וסור' דכרא, וסוברים כי נקרא הזָכָר כן על שם אבר ההולדה ונגזר ממשמ' דקירה וסגירה וסתימה שמונחת בעקר השרש זכר. ואף על פי שהשם נקֵבה קצת ראיה שגזרו שם המין מהמושג הגופני, מ"מ קצת קשה גזרת השם זָכָר, כי עכ"פ בעבר' אין השרש זכר משמש למושג זה אלא סכר, ובערב' וארמ' כמו"כ אין שרש ד'כר או דכר במשמ' זו. ויש מי שאמר, כי נגזר מושג זה של זָכָר באדם ממושג ההזכרה להאלהות שהיו עושים רק האנשים ולא הנשים, ומזה נתפשט השם על האיש בכלל וכל הדומים לו במין. ובערב' משמש ד'כר עוד במשמ' צרוף הברזל באש ובמים להקשותו ובמשמ' כלי נשק חד, אך לא נתברר איזה משני המושגים הוא העקרי ואיזה המָשאל.