°, זכריי, ת"ז, לנק' זְכָרִיִית, — של זכר, מטבע זכר: ואמנם התועלת מפני קניית שלמות התכונה והמזג הזכריי והנקבותיי אשר הם מן המקרים המחוייבים למיני ב"ח (קאנון א א ה, במהות האבר).  כמו שנמצא זכר נקביי או נקבה זכריית במדותיהם ובתכונתם (רשב"ץ דוראן, מג"א, ח"י ד).  ואם יזול (דם הוסת) משמאלו לימינה תהיה נקבה זכריית (קאנון ג כא א יב).  כי הזקן היא סגולה זכרית המבדלת בין זכר לנקבה (שער השמים ט). כי בהיות השכל שהוא הזכריי נמצא בשלמותו הנה הכח הנקביי שהוא החמר הוא מסתתר ובלתי נמצא (נפוצ' יהודה לא).