1, פ"י, —  חתך הזנב, ובהשאלה זִנֵּב את המחנה, הכה את הקצה, ובכלל השמיד: ואתם אל תעמדו רדפו אחרי איביכם וְזִנַּבְתֶּם אותם אל תתנום לבוא אל עריהם (ייהוש' י יט). זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך וַיְזַנֵּב בך כל הנחשלים אחריך (דבר' כה יז-יח). בשעה ששלח דוד את יואב לארם נהריים ולארם צובה פגע באדומיים בקש לזנבן הוציאו לו אפיסטולי שלהם וכו' באותה שעה שלח יואב אצל דוד אמר לו פגעתי באדומיין ובקשתי לזנבן הוציאו לי אפיסטולי שלהם (מד"ר בראש' עד). —  ואמר הפיטן:  שלח יד בחמוקי ירך, ועל כל ראש דרך, זִנֵּב כל עוברי דרך (יוצר שבת זכור, אץ קוצץ). אמרו לכו נכחיד נכשלים, אז כמאז זִנֵּב כל הנחשלים (שם, תמימים). הקדים ויצא בדרך, לְזַנֵּב כל ברך, לדוש בגאות ולהדרך (שם, זכור). מיחדיך בנפשם, להרג הקדישם, מְזַנֵּב התישם, הדפנו באימה (סליח' מוס' יוה"כ, אני). יפיפית נמשלת ועתה קדורנית, בעון כי כשלת ולבך אחורנית, זִנְּבוּךְ ונחשלת ראשונה ושנית (סליח' י' טבת, אבותי). — *זִנֵּב את הגפן, כרת את הקצה שלה: המזנב בגפנים והקוצץ קנים (שבי' ד ו). ולמלך שהיה לו כרם אחד ונזדווגו לו ג' שונאים הראשון מתחיל מקטף בעוללות והב' מזנב באשכולות והג' מעקר בגפנים (מד"ר בראש' מב). — ובמשמ' עשה זָנָב:  וכמה היא מטעתה שלש כנגד שלש ניטלה אחת מן החיצונות כמה יהא ביניהם שתים כנגד שתים מארבע אמות ועד שמונה יזנב2 מארבע אמות ועד שמונה (תוספתא כלא' ג ג).

- פֻע', °זֻנַּב, מְזֻנָּב. —  שיש לו זָנָב: שבראותם הלקיות והקדרות והשחרות וצאת הכוכבים המזונבות המורים על הדם ועל המות וכו' (רשב"צ דוראן, תפא' ישרא' ג).