1, ש"ז, — א) זמן הכנסת הדגן אל האוצר: מזוינו מלאים מפיקים מִזַּן אל זַן2 צאוננו מאליפות מרבבות בחוצתינו (תהל' קמד יג). — ב) °פִּנָּה3: כי אצטרך תמיד ללכת מזן אל זן פעם בחוץ לראות את שלום הצאן וכו' ופעם לעבוד עבודתי (ר"י אברבנאל, לך לך). שאינו שוקט במקום אחד אבל ערום יערים מתנועע מן זן אל זן והיא ההערמה (הוא, ש"א כג). פן ילך מזן אל זן להסית ולהדיח ישראל נגדו (שם מ"א ג).
1 לא נתברר מקורו ופרושו המדֻיק, ועי' הערה לקמן.
2 נחלקו הקדמונים בפרושו. ת"י: משתא לשתא. ומנחם חברו עם בר ומזון ואמר שהוא לשון כלכלה. ואמר ריב"ג: והביא ר"י מפיקים מזן אל זן בעלולי העין עם בר ולחם ומזון ואין הענין מונע מזה אבל מונע אצלי מזה קצת מניעה היותם פתחין ולפיכך בעיני טוב שיהיו מענין זנים מרקחים אשר ענינו מינים וכאלו אמר מלאים ממין אל מין מהמאכלים כלומר מפיקים ממין אל מין והיה טוב בעינינו היותם מן הענין הזה בעבור שרוב השמות העלולי העין קמוצות ומיעוטם פתוחות אלא שאיננו רחוק היותם כמו שאמר ר' יהודה אבל רצינו לחדש בו ענין נאה. ע"כ. ולדעה זו של ריב"ג הסכימו רוב החדשים, אבל כל זה דחוק מאד, והיותר מתישב על לשון המקרא פרושו של רש"י שאמר וז"ל: משעת אסיף מזון לשנה זו עד זמן אסיף לשנה אחרת. ע"כ. ונראה כי גם הוא גוזר מלה זו מן זון, מזון, ואעפ"י שהגזרה בודאי אינה נכונה, אך הפרוש הוא היותר נאה וטבעי לפי הענין. ואולי מקורו בהשרש זנן באשור', שמשמש במשמ' מלא, מלא את הבית, את המקדש בכל טוב, ואפשר שעקר משמ' זן הוא שעת מלוא האוצרות בדגן ופרי וכדומה.
3 כך נראה שפרש ר"י אברבנאל, ואעפ"י שלא נודע מקור פרושו, עכ"פ גם הוא נאה לפי הענין וכבר השתמש בו הרי"א במשמעה זו, וכן השתמשו במשמעה זו גם בספרות החדשה.