זֶנֶד

°1, ש"ז, — עצם קצה הזרוע: ורוב ההקעה (במרפק) אמנם תקרה בזנד התחתון וזה יותר מגונה וגרוע למה שיקרה לו מן החזרה ואמנם הזנד העליון הנה ימעט מה שיקרה לו וכו'  ואי אפשר שיקעו שני הזנדים אלא אם ירחק מהשני (קאנון ד ה א טו). הנה יקרה שישתברו שני הזנדים יחד ואם יזדמן שישבר אחד מהם ושבר הזנד העליון אם יפרד השבר באחד מהם וגם כי הזנד התחתון הוא הסועד והוא הנושא (שם שם ג י).



1 כך בערב' זנד زند.

 

חיפוש במילון: