ש"נ, סמי' זַעֲקַת, כנ' זַעֲקָתִי, זַעֲקָתָם, — קול אדם צוֹעֵק, Geschrei; cri; outcry: תשמע זְעָקָה מבתיהם כי תביא עליהם גדוד פתאם ירמ' יח כב.  ושמע זְעָקָה בבקר ותרועה בעת צהרים שם כ יו.  נשברה מואב השמיעו זְעָקָה צעִוריה שם מח ד.  קול זְעָקָה מבבל ושבר גדול מארץ כשדים שם נא נד.  וגלתי בירושלים וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זְעָקָה ישע' סה יט.  ויצא (מרדכי) בתוך העיר ויזעק זְעָקָה גדולה ומרה אסת' ד א.  כי הקיפה הַזְּעָקָה את גבול מואב עד אגלים יללתה ישע' יה ח. — וסמי': זַעֲקַת סדם ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד בראש' יח כ, ר"ל הַזְּעָקָה שזֹעקים אנשים על מעשיה.  כי מעלה הלוחית בבכי יעלה בו כי דרך חרנים זַעֲקַת שבר יעערו ישע' יה ה.  מִזַּעֲקַת חשבון עד אלעלה עד יהץ נתנו קולם ירמ' מח לד.  לקול זַעֲקַת חבליך ירעשו מגרשות יחזק' כז כח.  אטם אזנו מִזַּעֲקַת דל גם הוא יקרא ולא יֵענה משלי כא יג.  ארץ אל תכסי דמי ואל יהי מקום לְזַעֲקַתִי איוב יו יח.  ויחר לי מאד כאשר שמעתי את זַעֲקָתָם נחמ' ה ו.  וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וְזַעֲקָתָם אסת' ט לא. — ובמש' גערה:  דברי חכמים בנחת נשמעים מִזַּעֲקַת מושל בכסילים קהל' ט יז.