זָעַף

פ"ע, — היה בְזַעַף, ביגון: וירא אתם (יוסף את החבושים בבית הסהר) והנם זֹעֲפִים (בראש' מ ו). — והפנים זֹעֲפִים, דלים ומפיקים עצב: למה יראה את פניכם זֹעֲפִים מן הילדים אשר כגילכם (דני' א י). — °ומקור: ודע כי המעט לתת בלב טוב, לך טוב מִזְּעוֹף פנים וקטוב (רה"ג, מוסר השכל). — ובמשמ' כעס, קצף: אולת אדם תסלף דרכו ועל יי' יִזְעַף לבו (משלי יט ג). ויאמרו לו (הכהנים למלך עזיהו שרצה להקטיר על המזבח) לא לך עזיהו להקטיר ליי' כי לכהנים בני אהרן המקדשים להקטיר צא מן המקדש וכו' וַיִּזְעַף עזיהו (דהי"ב כו יח-יט). — ופָעוּל *זָעוּף, כמו זָעֵף: מלך בשר ודם יוצא למלחמה ומדינות קרובות באות ושואלות צרכיהן מלפניו אומר  להן זעוף הוא למלחמה הוא יוצא לכשינצח וישוב באין אתם ושואלין צרכיכם מלפניו (מכי' בשלח, מס' דשיר' ד). ועל זה היה כעוס וזעוף (ר"י קמחי, הגלוי עא). —  °ובהרחבה לדבר לא בע"ח: ועמלו זעוף, וצדו רעוף, כדרור לעוף (מחז' רומני, יוה"כ, אדם). 

—  נִפע', *נִזְעַף: נתנדה משה (כשחטאו ישראל בעגל) ונזעף (מד"ר שמות מב).

—  פִע', °זִעֵף, — זִעֵף בפלוני: זִעֵף בהרים ובחר בסיני, זהר אור הזריח זה סיני (יוצר ב' שבוע', גבר חכם).

חיפוש במילון: