ש"נ, סמ' צַעֲקַת, כנ' צַעֲקָתוֹ, צַעֲקָתָהּ, צַעֲקָתָם, — שה"פ מן צָעַק, כמו זְעָקָה, Geschrei; cris; cries out: הַכְּצַעֲקָתָהּ1 הבאה אלי עשו (בראש' יח כא). כי משחתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה צַעֲקָתָם את פני יי' (שם יט יג). כשמע עשו את דברי אביו ויצעק צְעָקה גדלה ומרה עד מאד (שם כז לד). ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צַעֲקָתָם שמעתי מפני נגשיו וכו' ועתה הנה צַעֲקַת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לחצים אתם (שמות ג ז-ט). ומת כל בכור בארץ מצרים וכו' היתה צְעָקָה גדלה בכל ארץ מצרים (שם יא ו). אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צַעֲקָתוֹ (שם כב כב). ומשחתתו לנגיד על עמי ישראל והושיע את עמי מיד פלשתים כי ראיתי את עמי כי באה צַעֲקָתוֹ אלי (ש"א ט יו). ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צְעָקָה (ישע' ה ז). קול צַעֲקַת הרעים ויללת אדירי הצאן כי שדד יי' את מרעיתם (ירמ' כה לו). קול צְעָקָה מחרנים שד ושבר גדול (שם מח ג). כי במורד חורנים צרי צַעֲקַת שבר שמעו (שם שם ה). מקול נפלם רעשה ארץ צְעָקָה בים סוף נשמע קולה (שם מט כא). והיה ביום ההוא נאם יי' קול צְעָקָה משער הדגים ויללה מן המשנה ושבר גדול מהגבעות (צפנ' א י). כי דרש דמים אותם זכר לא שכח צַעֲקֲת עניים (תהל' ט יג). הֲצֲעָקתֹו ישמע אל כי תבוא עליו צרה (איוב כז ט). להביא עליו צַעֲקַת דל וְצַעֲקַת עניים ישמע (שם לד כח). ותהי צַעֲקַת העם ונשיהם גדולה אל2 אחיהם היהודים (נחמ'  ה א). — ובתו"מ: מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' שומע צעקה (תענ' ב ד). על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה עכו"ם או נהר ועל הספינה המטרפת בים, ר' יוסי אומר לעזרה ולא לצעקה (שם ג ז). יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין (ר' יצחק, ר"ה טז.). ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם אלו הן צדקה צעקה שינוי השם ושינוי מעשה (הוא, שם טז:). כל מי שיש לו צעקת לגימה על חבירו ודומם שוכן בסנה עושה לו דין (רב אסא מבי חוזאה, גיט' ז.). עד עתה לא באה צעקתם לפני שלא הגיע הקץ שאמרתי לאביהם (מד"ר שמות ג). עשרה לשונות נקראת תפלה ואלו הן שועה צעקה נאקה וכו' (ר' יוחנן, שם דבר' ב). נטלה את בנה והטמינה בגג, הזמין לה הקב"ה כלב ואכלהו עמדה היא בחצי הלילה ומצאה את בנה בפי הכלב, מיד צעקה ומלאה את כל הארץ מצעקתה (מדר' שה"ש ב י, גרינהוט, כד.). בשעה שאמר משה והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים יצתה זקינה אחת לקראתו אמרה לו וכו' זקינה שאין לה לא אב ולא אם וכו' על מי תצעק, אמר לה העבודה תקדום צעקתך לצעקתם (מדה"ג שמות יב ז, הופמן, 88). אמר לו הקב"ה למשה אלולי צעקתך כבר איבדתים מן העולם (רב אחא, שם שם יד טו, 142). כבר קדמה צעקתם לצעקתך (ר' שמעון בן יהודה, שם שם). — ובתפלה: שועת עניים אתה תשמע צעקת הדל תקשיב ותושיע (נשמת כל חי, שחר' שבת, ספרד'). — ובסהמ"א: כל לשון ענייה צעקת קול רם היא (רש"י, ירמ' כה ל). — ואמר המשורר: והוא קרוב ולא ישמע צעקה אבל רחוק כבין מזרח לימה (רמב"ע, חרדה, שעה"ש 67).