*, פ"י,  פָעו' זָפוּף, זְפוּפִים, זְפוּפוֹת, — כמו זָפַת: קנקנים של גוים חדשות מותרות ישנות זפופות אסורות (תוספתא ע"ז ד י). גת אבן שזפפה גוי (הרוקח תצד).

—  פֻע', *זֻפַּף, מְזֻפָּף, מזופפת, מזופפין, מזופפות: גזירה שמא יבצרנו בקופות מזופפות (שבת יז.). אם היה שמן מזוקק אינו יוציא לו שמרים וכו' אמר ר"ג במזופפין שנו (ב"מ י:). נודות העכו"ם גרורים חדשים מותרין ישנים ומזופפין אסורין (ע"ז לג.). כלי שנקב בו ונסתם בזפת אינו חמור ככלי מזופף שהחמירו בו אפי' לפי שעה (תוספ' שם עד:). דרך בה נכרי בגת מזופפת (רש"י שם). בכלים מזופפים יש להחמיר שרגילים ומצויים (תוספ' שם). גת של אבן מזופפת שדרך בה העכו"ם (רמב"ם, מאכ' אסור' יא כא). חבית של ישראל מגופפת ומזופפת יפה (תשו' ר' משולם, מעש' הגא' פח).

—  נִפע', °נִזְפַּף: (נודות) גרודים שלא ניזפפו מעולם (רש"י ע"ז לג.).

—  פִע', °זִפֵּף, מְזַפֵּף: שבימיהן היו רגילים ליתן יין בשעה שמזפפין (הרוקח תצד).