1, ש"נ, בהפס' זָפֶת, — מין שרף שחור שעושים מקצת מיני עץ והאור נאחז בה על נקלה ומשתמשים בה לאבוקות ולסתם בה סדקים וכדומה. Pech; poi; pitch:  ותקח לו תבת גומא ותחמרה בחמר וּבַזָּפֶת שמות ב ג.  ונהפכו נחליה לְזֶפֶת ועפרה לגפרית והיתה ארצה לְזֶפֶת בערה ישע' לד ט.  נוגע בזפת תדבק בידו וחובר אל לץ ילבש דרכו ב"ס גני' יג א.  אין מדליקין לא בלכש וכו' ולא בזפת ולא בשעוה שבת ב א.  דבק כדי ליתן בראש השבשבת זפת וגפרית כדי לעשות נקב שם ח ד.  חבית שניקבה ועשאה בזפת ונשברה כלים ג ג.  זפת שנטפה על החבית וכו' משפך של עץ ושל חרס שפקקו בזפת שם ח.  חמר מבפנים וזפת מבחוץ כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע סוטה יב..  קנקנים של עכו"ם שהחזירן לכבשן האש כיון שנשרו זיפתן מהן מותרין ע"ז לג:.  אמר רבי אבהו אני עמדתי על זפתן של קנקנים ואין נותנין לתוכן חומץ בשעה שזופתין אותן ירוש' ע"ז ב מא: