* , ש"ז, — מֻראה, כעין כיס בגרון העופות, שמתקבץ שם המזון,Kropf; jabot; crop: ניקבה הגרגרת או שנסדקה וכו' ניקב הזפק (חול' ג ד). שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבן (שם ו). נשר מפורש שאין לו זפק ואין לו אצבע יתירה (ספרי ראה קג). גגו של זפק נידון כוושט (חול' נו:). והסיר את מראתה בנוצתה זו זפק (זבח' סה.). שהיתה מביאה זפק של תרנגול וממלא אותו אפלסמון ונותנת אותו בין עקיבה למנעלה (מד"ר איכ', סורו טמא). ומפני שאין לעופות שנים יש להם זפק שטוחן מזונם (מ' אלדבי, ש"א ד). אמרו כי זפקי העופות מועילים לאצטומכא כי אין להם שינים וזפקם מעכל (ציד' לדרך א יג). — ובהשאלה °כעין יציאה וצביה בצואר האדם, Kropf; goître; wen: או אקלים שהמים רעים או האויר וכו' שעושה זפק באנשים הוא נפיחה קשה בגרון (תולד' יצחק להרי"ץ קארו לה.).