*, פ"י, — מרח זפת על מקום, סתם בזפת, וכיוצא בזה:  גת של אבן שזפתה (ע"ז  ה  יא).  כלי נחושת שזפתן (כלים ג ז).  גוי עובדו וזופתו ישראל עומד על גביו (תוספתא ע"ז ג י).  אמר רבי אבהו אני עמדתי על זפתן של קנקנים ואין נותנין לתוכן חומץ בשעה שזופתין אותן (ירוש' ע"ז ב מא:). זופתין קיתון ואין זופתין חבית (הלכ' פסוק', מועד).  מהו לאגוד ולזפות חביות של מועד לכתחלה (תשו' ר' נתן, מעשה הגא' מח).  שדרך הזופתין לזרוק בו יין (רש"י ע"ז עד:).  וזופתין אותה (את החבית) מבפנים כדי שיתחזק היין והשכר (מרדכי מו"ק תתנ"ג).  לפי שהגוי נותן בו יין אז בשעה שזופתו (התקומה, יין נסך קס).  — ופָעוּל:  נודות הגויים גרורין מותרין חדשין וזפותין אסורין (תוספתא ע"ז ג י).  היה כנוד בקוע שנתפתח להכניס הרוח וכערוגה עמוקה שמחזקת את מימיה וכקנקנה זפותה שמשמרת את יינה (דא"ז א).  דדבר שאין מכניסן לקיום אם אינם זפותין אפי' ישנים משכשכן במים ודי בכך (תוספת' ע"ז לב:).  ולפי זה אין להתיר הקנא"ש זפותות אע"פ שאין מכניסן לקיום (שם).  — ובמליצה:  שצפה הקב"ה בכל הקנקנים ולא מצא קנקן זפות מקנקנו של משה שפשט ידו וקבל את התורה (מד"ר קהל', אשר עוד).

—  נִפע', °נִזְפַּת:  אבל זפותים או שנזפתו ונשר זפתן אף חדשים אסורים (תוספת' ע"ז לב:).  שצריך לומר שלא נזפתו מעולם שאם היו זפותים אסורין (התרומה, יין נסך קס).  מכל מקום אסורין דשמא נתן בהן יין לאחר שנזפתו (שם).

—  פֻע', °זֻפַּת, מְזֻפַּת, מזופתים:  קנקנים של נכרים חדשים מותרין ישנים ומזופתין אסור (תוספת' ע"ז לג.).