א. זֵק
ש"ז, מ"ר זִקִּים, — כמו זִיק, זִיקָה דבר בֹער ודֹלק, ובפרט חצים דֹלקים: כמתלהלה הירה זִקִּים חצים ימות כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני משלי כו יח=יט. — ובמש' ניצוץ1, ואמר הפיטן: זִקִּים וברקים מרעידים לפניו, חרדים להרעיד בכל פניו ר"א קליר, מנח' יוה"כ, אראלי. זִקֵּי זהרים זרזו בהשגיחו על הר סיני יוצר שבת לפני שבוע', אורחות. הנקדש בְּזִקִּים זורחים, הנערץ בחצובי להבים יוצר יוה"כ, הנקדש. יראך זהר זִקִּים וגלגלי רעמיך, חי הצורים נתצו מפני זעמך שם, יראך.
1 פרש ר' זרחיה הלוי משלי כו יח: וזיקים הם הניצוצות שיוצאות מחיכוך הברזל באבן שתוציא פטיש.