ב. זִקּּוּק

°, ש"ז, — שה"פ מן זִקֵּק, נרדף עם צרוף במשמ' טהרה:  ספר הנביא השתדלות המתיך בזקוק מה שמזקק   (השרשים לריב"ג, נחר).  ומהן סבות יש בהן יגיעה וטורח בעבוד העורות והוצאת הברזל והנחשת מן מוצאיהם וזקוק הכסף בעופרת (חו"ה, הבטחון ג').  אך בעת הבחינה לא יבחן אלא פעם אחת לתכלית הזקוק (חו"ה, הבטחון ג'). — ובהשאלה בעיון השכלי:  וכל אשר יהיה התבודדותך חזקה ונוהגת במשפט המעשה הנורא הזה יתבאר אליך הספק באור אמתי וצודק ויטהר רקיע שכלך בספיקות הגדולות בזקוק נמרץ עד אשר לא ישאר מקום ספק בעניני מבוקשך (חו"ה, הבטחון ג').  — ואמר הפיטן:  דרושה בִזִקּוּק שבעה משבעה, הזיות טבילות וכבוסים שבעה (חו"ה, הבטחון ג').

חיפוש במילון:
ערכים קשורים