, ש"ז, מ"ר זִקּוּקִים, — כמו זִיק, נִצוֹץ:  בשעה שהיו ישראל מתנודדין ממסע למסע היה עמוד הענן יורד ועמוד אש צומח ועשן המערכה עולה כמין שני זקוקין של אש יוצאין מבין שני בדי הארון ושורפים לפניהם נחשים שרפים ועקרבים (מד"ר שה"ש, מי זאת).  החמה והלבנה מאירים לעולם ומהיכן הן מאירין מן זקוקי אור של מעלה הן חוטפים (תנחומא בהעלותך י).  וכל צדיק וצדיק מהלכת עמו שכינה בריבי רבבות מלאכי שרת ועמודי ברק סביב להן וניצוצין של זוהר מוקפות להן וזיקוקי זיו מבהיקים את פניהם    (מדר' א"ב דר"ע כ).