*, ש"נ, מ"ר זִקּוֹת, — א) מה שמחבר ומקשר שני דברים זה לזה, ובהשאלה חבור וקשור מוסרי, בכח התורה והדין וכדומה, Band; lien; ties:  מי שנתחייב בשתי מיתות בית דין וכו' נדון בזיקה הראשונה שבאה עליו סנה' ט ד.  שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין יבמ' ג ט.  כיון שחלץ לה נעקרה הימנה זיקת המת למפריעה  ירוש' יבמ' א ב ד.  מה להלן זנות עם זיקת הבעל אף כאן זנות עם זיקת הבעל סנה' נ:.  שאין חליצה פחותה מסלקת זיקת יבום מבית זה עד שתחזור על כל האחין רמב"ם, יבום וחליצה ה יב.  ממאנת למאמרו ואינה ממאנת לזיקתו יבמ' קז..  כיון שאי אפשר ליבם את אשתו כך אין חולצין לה אלא תשב לעולם בזיקתה רמב"ם מלכ' ב ג. — ב) *חיוב שמוטל על דבר מהדברים, Pflicht; obligation; duty:  מפני שיש בהן זיקת תרומה ומעשרות ולקט ושכחה אין בהן זיקת תרומה ומעשרות ירוש' תרומ' ו מד:.  מה דייש מיוחד שלא בא לזיקת המעשרות אף כל דבר שלא בא לזיקת המעשרות שם מעשר' ב נ..  כל אלו כ"ד מתנות כהונה נתנו לכהנים חוץ מדבר שיש לו זיקת תרומה ספרי קרח קיט.  המלקט עצמות וכו' אם יש תפילתו (חבילתו) עליו הרי זה פטור (מלהתפלל) שזיקת שמירתו עליו ולא זיקת התפילה מס' שמח' יג.  מי שהוא חשוד למכור תרומה לשם חולין אסור ליקח ממנו כלל דבר שיש בו זיקת תרומה ומעשר רמב"ם, מעשר יב טז.