זְקוּּקָה
°, ש"נ, — אשה שעפ"י הדין היא קשורה באיש, חיבת להנשא לו, כמו יבמה להיבם בדיני ישראל: שמא ישאה קודם שיעשה מעשה ונמצא פגע באחות זקוקתו (הלכ' פסוק', עריות). (ואם יבם אחת משתי היבמות הרי הוא נושא) אחות זקוקתו בחייה וזקוקתו היא כאשתו (רש"י יבמ' ח:). קינא לארוסתו או לזקוקתו ונסתרה אחר שנשאה (רמב"ם סוט' ב יד).