פ"י, עת' יָזֹק, יָזֹקּוּ, — א) יָזֹק המטר, יעשה שיטפטף: כי יגרע נטפי מים יָזֹקּוּ מטר לאדו אשר יזלו שחקים ירעפו עלי אדם רב (איוב לו כז-כח).  —  ב) יָזֹק הזהב וכיוצא בו, יעשהו בכח האש נקי וטהור:  כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יָזֹקּוּ ברזל מעפר יֻקח ואבן יצוק נחושה (שם כח א-ב).  —  ופָעוּל  °זָקוּק, זְקוּקָה, ואמר הפיטן: אצולת אֹמן בצרוף זְקוּקָה, בנבכיה זאת בלט פקוקה, גלומה עלומה ונקוקה (שבת פרה, אצולת אמן).  בשירים נשקלים, חדשים נסגלים, במבטא נגבלים, זקוקים נחקרים (דונש, לכבוד הנשיא חסדאי, יט).

— פִע', זִקֵּק, — זִקֵּק את המתכת באש וכדומה, עשה שיצאו הסיגים, ובהשאלה ברוחניות: וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וְזִקַּק אתם כזהב וככסף (מלא' ג ג).  כצורף הזה שמכניס הזהב לכור שנים או שלשה פעמים עד שמזקקו (מד"ר ויקר' לא).  — ובהשאלה, °זקק את המזון: וישתכל בתועלת איברי גופו ואופני תקנתו בכל אחד מהם הידים לקחת וכו' והאצטומכא לבשל והכבד לזקק המזון (חו"ה, הבחינה ה).

— פֻע', זֻקַּק, מְזֻקָּק, — שזקקו אותו, למשל משקֶה: שמנים ממחים שמרים מְזֻקָּקִים (ישע' כה ו).  אם היה שמן מזוקק אינו מוציא לו שמרים (ב"מ ג ח).  המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות השנה הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה (שם). —  ומתכת: אמרות יי' אמרות טהרות כסף צרוף בעליל לארץ מְזֻקָּק שבעתים (תהל' יב ז).  ולמזבח הקטרת זהב מְזֻקָּק במשקל (דהי"א כח יח).  ושבעת אלפים ככר כסף מְזֻקָּק לטוח קירות הבתים (שם כט ד).  —  °ובהשאלה: שהמכוון האחרון בבריאת הגשמים אשר בעולם הטבע אמנם היה בעבור שיזוקק מעולם ההויה והפסד אשר כל האישים שבו נפסדים (אמו"ר א ו).

— נִתפ', נִזְדַּקֵּק, — כמו זֻקַּק: צריך אדם לכוון שעת החבור שיהיה בשעה שנפשו מיושבת עליו וישקיטו טבעי הגוף מרתיחת המזון שאכל ונזדקק הדם וירדו השמרים למקומם הטבעי (רמב"ן, אגר' הקדש ג).