זָקָף

* ש"ז, מ"ר זְקִפים, — כמו *זָקִיף: שמעמידים זקפים1 לפניהם ולאחריהם וכשילין של ברזל בידיהם וכו' ואותם זקפים הן בני אדם העומדים בקצה המערכה לזקוף הנופלים ולחזקם בדברים (סמ"ג מ"ע, סי' קכ).



1 כך, זקפים במקום זקיפים, גם בספרי פרש' שופט'.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים